כלב עקשן

"אתה פשוט לא מבין את זה, נכון?" אני שואלת, לא מבינה למה אני מסתובבת איתו בכלל, הוא הרי לא רואה בי יותר משעשוע בשביל שעות הפנאי שלו.
"לא," הוא אומר ומחייך אליי, היה לו חיוך יפה, חד, מהסוג שמפיל חללים."כנראה שתתצטרכי להסביר לי." היה בו משהו אתם יודעים, משהו שפשוט משך אותי אליו, אך אני לא יכולה לתת לחשקים שלי להשתלט עליי, יש לי עוד חיים שלמים לפני, מספיק זמן לעשות טעויות עם מי שארצה, אני לא מוכנה ליפול שדודה לפני הכלב הזה.
"אני לא אהיה תחביב," אני לא יודעת למה אני אפילו מנסה."או עבודה," אני מתקרבת אליו, אצבעי מעוצה בחזו."או משהו שאתה נזכר בו כשמשעמם לך," אני ממשיכה, והוא מהופנט."אני אהיה אך ורק אלה." ידעתי שהוא לא יסכים לזה, בדיוק בגלל זה אמרתי זאת כך.
"תגדירי אלה." הוא אומר בחשד קל, אך משום מה, נראה לי שהוא באמת שוקל את זה.
"אני רוצה שתעריץ אותי," אני אומרת בפשטות."אני רוצה מנחות וחגים," אני מוסיפה ומסתובבת ממנו, מתחילה לפקפק בכל המטרה הזו, הייתי צריכה פשוט לנפנף אותו. "אני רוצה שתקדיש את חייך לי." אני אומרת, יודעת שהוא לא יקדיש את חיו המופלאים והעשירים בשביל להלל מישהי שבקושי יצאה מהחור הזה.
"בסדר," הוא אמר לפתע ואני מסתובבת אליו מופתעת, החיוך שלו השתנה, הוא כבר לא נראה כאילו הוא היה יכול לחתך אותי, הוא היה עדין, כמעט שביר."אני אעשה הכל, אני אוותר על הכל, רק תני לי להישאר לצידך."
"בכזו קלות?" אני שואלת אותו, אני אפילו לא יודעת יותר למה אני מנסה."איך אתה יכול לקבל את ההחלטה הכי קשה בחיים שלך בזמן קצר כל-כך?" אני שואלת אותו, מקווה שהוא יתאפס על עצמו ויבין שזו הייתה החלטה טיפשית, אך משהו בו ברגע הזה הזכיר לי את אבי, והבנתי שהכלב העקשן לא יותר בכזו קלות.
"זו לא ההחלטה הקשה ביותר בחיי," הוא אומר וחיוכו מרגיע אותי משום מה."וחוץ מזה, אני בן למשפחת וולפסון, אנחנו לא מפחדים לקבל את החלטות הנכונות." הוא הוסיף ומשך בכתפיו כאילו זה כלום, אך ידעתי שמשפחתו יכולה להתנגד להחלטה הזו, ואז האלים יודע מה יקרה לו.
"מה אומר לך שזו ההחלטה הנכונה?" אני שואלת אך כבר לא מביטה בו, אלא בסיגריה הגוססת לאיטה על המדרכה בינינו, כנראה הפלתי אותה בלי לשים לב.
"את מרגישה את זה?" הוא שואל ותופס בידי, רעד קל חלף בי. "ואת זה?" הוא מניח את ידו על לחיי ומביט עמוק אל תוך עיני, ואני נשבעת שאני טובעת שוב."ומה לגבי זה?" שפתיו מופיעות לפתע על שפתיי, אך אני לא מופתעת לא בדיוק, ובכול זאת האדרנלין בדמי כמעט מעלף או שאולי זה ליבי שמנסה להתפקע.
"ובגלל כל זה, אני יודע שזו היתה ההחלטה הנכונה."