ככה זה מוזיקה, כל כך מוזר

מוזיקה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, מהרדיו הפתוח בילדות שמלווה בעשרות אם לא מאות שירים מלאי זיכרונות רחוקים, צלילים שאומרים לי כל כך הרבה, ולאחרים כל כך מעט ועד לשירים שאני שומע באוזניות בדרך אל השגרה היומיומית שלי ממש כרגע, הכל מלווה בפלייליסט מגוון מכל העולמות, כל כך הרבה סגנונות והמון שפות שונות.

המילים שהיו כתובות פעם ולא אמרו לי כלום, אומרות לי הכל עכשיו. סיפור שלם הן מספרות לי, מלמדות את השיעורים שבבית הספר מעולם לא לימדו. מילים שגורמות לי להרגיש כאילו אני ממש עכשיו אחרי פרידה כואבת, למרות שמעולם לא חוויתי אהבה. מילים שגורמות לי לחשוב על פוליטיקה, למרות שמעולם לא הצבעתי לראשות הממשלה. מילים שאומרות הכל בשבילי, ובשביל אחרים שום דבר. ככה זה מוזיקה, כל כך מוזר.

והיוצרים השונים, שמדברים ומדברים ומעבירים כל מסר אפשרי דרך המילים, הם מצליחים להעביר רגש או תחושה בארבע דקות של עוצמה, ולך תסביר לאדם שיושב מולך ברכבת שאתה רק נראה מדוכא, אבל בעצם סתם שמעת שיר על פרידה, אתה מרגיש כל מילה ומילה, כל שבריר של כאב, או עצבים או אהבה. ככה זה מוזיקה, כל כך מוזר.

והיא יכולה לגרום לך לזוז, לרקוד, להשתולל, להזיז כל איבר בגופך לצליל שיר שאתה לא לגמרי בטוח מה מיליו, אך בכל זאת להצהיר שהוא "הטוב ביותר שאי פעם שמעת בעולם", לחזור על מילים חסרות משמעות בשפה שמעולם לא שמעת, אבל שמתגלגלות כל כך טוב על הלשון שכבר ממזמן לא אכפת לך. הקצב הוא עכשיו זה ששולט, פחות המשמעות, המשמעות האמתית עכשיו היא לרקוד את כל הרגשות החוצה, ועד שלא ייפסקו הכוחות, גם הקצב לא ייפסק. ככה זה מוזיקה, כל כך מוזר.

והמלודיות השונות שעולות לי במוח כל שנייה בכל יום, כל החיים הפכו פתאום לשיר ענק ומתמשך על אלפי נושאים ועם מיליוני מילים, שמעולם לא יצליחו לתאר את הכל. והכל פתאום נשמע טוב, עם קולות עוצמתיים בעדינותם, הכל נהפך לצלילים ומילים שלא נגמרים, אין שקט לא היה ולא יהיה, המוזיקה מעולם לא תגמר, היא לא תגווע ולא תמות, הצלילים ימשכו לתמיד, וכמה טוב שכך כי ככה זה מוזיקה, כל כך מוזר, אך פשוט מושלם.