כחול

והכל היה אחד.
השמים בהקו בכחול מחשמל כמעט בילתי אפשרי. תחתם התפרס לו הים, שקט ואינסופי ויצר את האשליה של הכל ולא כלום כשהשמים והים נראו כנמזגים לאחד.
צורה לא מוגדרת כלשהיא התקרבה מהאופק וניפצה את תחושת השלמות הדוממת. היא התקדמה במסלול ישר ומתון ללא הרוח שתגרום לתנודות ולו הקלילות ביותר על המים. לאט לאט התהוותה הצורה לכדי משטח עץ עלוב. למסתכל מן הצד הרפסודה היתה אלולה ליראות ריקה , חפץ צף כלשהוא שנסחף מעולמות שלא יוודעו לעולם.אך הרפסודה הקטנה נטתה מעט באלכסון רמז קל לדבר שנשאה. יצור עפרורי וזעיר השתפך מעליה והשתלב באופן מושלם עם צבעה, מלבד צמד עניים פנסיות שצפו בעירפול מה בסביבה. לפתע ללא כל הודעה מראש התרוממו העניים ותבניתה של הדמות נחשפה בשלמות. היתה זאת דמות אנושית דקיקה עם גפיים ארוכים יחסית לגודלה חסרת צבע כמעט מלבד העניים שחשפו שתי תהומות עמוקים בגווני עצים ירוקי עד, נער שלא מזמן היה רק ילד.
הנער העביר את מבטו אל הכחול שמילאה הכל. הצרחות והצעקות עוד הידהדו באוזניו וריח העשן עוד דגדג באפו. הוא רכן קדימה ובטבילת יד אחת שבר את מסך הזכוכית התכול. גניחה נמלטה מפיו כשהמים המלוחים פגשו בעורו השרוף, חתכים דקיקים החלו כבר להווצר לעורך העגולים האדמומים שהתפשטו כמעט על כל חלק מידו עד למרפק. אך עם הכאב הגיעה גם מעט הקלה ובהירות ששלא היתה קודם במוחו הדואב. הוא זכר הכל.
לילה שקט עד שצרחת נער הסיפון ניתצה הכל, וזרמים מהירים ומתפרצים של אנשים מלאו את הסיפון. הוא בידיוק נרדם משתמש בכיסוי סירת ההצלה כשמיכה אבל אפילו גוף עייף כשלו לא יכל להמלט מהרעש וגם הריח שהיה כל כך חריף. משם הכל היה כמו משיכה אחת של צבעים לא מובנים הנשים שקראו שמות לא מובנים והילדים שנתפשו ברגליהם והגברים שניסו לשלוט במצב ונכשלו. הוא ידע שהוא חייב לחיות לא היתה לא בררה אחרת יותר מידי דברים היו תלויים בו וכך בשלוש תנועות חלקות הוא קיפץ מתוך סירת ההצלה וניצמד אל הווים שחיברו אותה לספינה הוא הצליח לשחרר קשר אחד רופף מעט ומשם הכל הסתבך. הוא הרגיש חבטה חזקה בעורפו ולרגע הוא איבד את שיווי המשקל. רגליו ריחפו באוויר ורק ידיו שלפטו את שולי ספינת ההצלה שמרו עליו מליפול. בניסיון נואש להתרומם הוא חבט ברגליו באויר ומשך במפרקי ידייו שהלבינו את גופו הצנום. לרגע הוא חשב שהצליח ,הוא מוגן , אבל חבטה נוספת פגעה בגבו. הוא הבחין במעורפל בפנים מזוקנות וזוויתיות אולי של מלח במילוי תפקידו או של אבא שדואג למשפחתו מה זה כבר משנה? הוא נפל, ישר אל תוך המים האפלים ואל תוך העילפון.
עכשיו כשהכחול העז מילא את ראייתו הוא לא ידע להחליט עם זה אשלייה -תוצאה של מוחו העייף ומעל הכל המיואש: הרי הוא חייב להגיע יותר מידי תלוי בזה- או סתם צחוק אחרון של העולם על יהירותו כשלקח לעצמו משימה משמעותית כמו זאת. הנער עצם את עיניו ולרגע אחד הוא והרפסודה השתלבו כמעט לחלוטין שתיהם סדוקים ואפרורים. היה כל כך נחמד להיסגר ולעזוב את הכל פשוט לשקוע אל תוך השיכחה הבטוחה ולשם שינוי להרפות. צמד התהומות הירוקים נפתחו בהחלטיות וחיוך עקום וכמעט בילתי נראה הבעיר ניצוץ בתחתיתם, עוד לא הוא עוד יגיע.
"שמעתם עוד לא!!!!" הוא צווח אל האין סוף מנסה לתת ממשות כלשהיא לתקוותיו.
גרונו היה יבש ידיו כאבו וגבו עיקצץ כשהרפסודה המשיכה במסעה המתון על פני המים והוא ומשטח העץ נלפתו זה בזה כשרק העניים הירוקות נמצאות שם לחוצץ החלטי עפוף תקוות נואשות.
הרפסודה חצתה את המים והתקדמה אל עבר האופק ולאט לאט קטנה ונעלמה קליל משאירה פיסה זו של עולם דוממת וריקנית בידיוק כפי שהייתה לפני -שמים נמזגים אל הים ונהפכים לאחד.