כול מי שאת אוהבת נמצא ברשותנו

"כול מי שאת אוהבת נמצא ברשותנו"
ידעתי שלא הייתי צריכה לענות לטלפון.
"מישהו שם?" נשמע קול בצד השני של השפופרת.
"אני פה" עניתי, והתחלתי להלך סביב הטלפון.
"אם לא תגיעי אל החורשה עד מחר בשתיים,
אנחנו נתחיל להרוג אותם" הקול אמר,
ולא ידעתי מה להגיד.
"כמה מהם יש?" שאלתי אותו,
מנסה לגלות כמה שיותר.
"כולם כאן" הוא אמר, והשתעל.
"כמה אנשים יש שם?" שאלתי, קולי שטוח ואדיש.
"תריסר" הוא אמר לאחר כדקה.
"אני מרחמת עליה" אמרתי אל תוך הטלפון.
"על מי?" הוא שאל, מבולבל מעט.
"על האישה אליה התקשרת" עניתי לו בכנות.
"אז את מרחמת על עצמך?" הוא שאל מבולבל לחלוטין.
"לא, אני מרחמת על האישה שאת מספרה בלבלתם עם שלי"
עניתי לו וגלגלתי את עיניי.
"איך את יודעת שזאת לא את?" הוא שאל,
"בגלל שכול יקירי קבורים עמוק באדמה"