סתם_אחת
מוקדש למחנכת המדהימה שלי, שראתה אותי כותבת בזמן השיעור ונתנה לי להמשיך לכתוב. בכל מקרה, זה לא אחד הקטעים הכי טובים שלי (אוקיי, אולי אני מגזימה. אחרי קריאה שנייה הוא נדמה הרבה יות גרוע) אבל משום מה אני אוהבת אותו.

כוכב שביט

סתם_אחת 11/11/2015 843 צפיות 3 תגובות
מוקדש למחנכת המדהימה שלי, שראתה אותי כותבת בזמן השיעור ונתנה לי להמשיך לכתוב. בכל מקרה, זה לא אחד הקטעים הכי טובים שלי (אוקיי, אולי אני מגזימה. אחרי קריאה שנייה הוא נדמה הרבה יות גרוע) אבל משום מה אני אוהבת אותו.

כוכב שביט מתפוצץ, מתפרץ, משפריץ לכל עבר צבעים מדהימים, נדירים ביופיים ובקסמם. הוא צובע את השמיים בכתום עכור ואת האדמה בסגול כהה, מכתים את גזעי העצים בכתמים משונים בצבע שמנת ומכסה את הצמרות באדום-ארגמן כהה ועשיר. הוא צובע את בני האדם בוורוד ולבן וחום שוקולד עמוק, בשחור וירוק ותכלת-שמיים-צלולים. הוא מכתים את הבושה והעלבון והופך אותם לנוראים וגרועים מכפי שהם, וצובע את נפשם של אנשים אחדים ומכתים אותן לנצח נצחים.
ההתפרצות נמשכת, וכוכב השביט ממשיך להשפריץ עוד ועוד צבעים, ממשיך להציף את העולם בהתפוצצויות של צבעים חדים ועזים, חלשים ורכים, מוארים וחשוכים.
והעולם מתהפך.
שחור הוא לבן ולבן הוא וורוד, וורוד הופף לחום וחום הוא בכלל סגול לילך בהיר, וסגול לילך בהיר השתנה לטורקיז ירקרק, ורק טורקיז ירקרק לא השתנה ונשאר כמו שהוא. אולי הוא הכחיל מעט, אבל זה לא נורא.
ולמרות כל זה, למשך זמן קצר העולם היה נפלא. ראינו הכל, וזה היה מדהים. הצבעים התחדדו והשתנו מול עינינו, ולא היינו זקוקים למילים בשביל להבין. הצבעים הסבירו הכל, וידענו את סודות היקום.
ואז הכל נגמר. ההתפוצצות נעלמה, התאדתה, איכלה את כוכב השביט עד תום במהלך התפרצות הצבעים המדהימה וכשנגמר הדלק לו הייתה זקוקה בשביל להמשיך בבעירה הנהדרת שלה, נעלמה גם היא.
העולם חזר להיות אפור משמים, דהוי ולא מעניין. פעם, אולי, יכולנו להתמודד עם זה, אך לאחר שראינו כיצד נראה העולם במהלך התפוצצות הצבעים, לא יכולנו לשאת זאת. אז יצרתי התפרצות נוספת בעצמי, ושניות לפני הסוף של הצבעים – אך בעיקר הסוף שלי – הבנתי שהכל היה שווה את זה, כי ראיתי את העולם בצבעים.


תגובות (3)

קטע מעניין.
בהתחלה הייתי בטוחה שהתפרצות הצבעים מאפשרת לך לראות כל אדם לפי הצבע(אופי) האמיתי שלו, אבל בסוף כיוונת למסר שונה מעט שמוצא-חן בעייני. אני חושבת שזו אמירה אומנם נדושה, אך העברת אותה בצורה טובה.
אני חייבת לציין שהכתיבה שלך טובה ובעלת פוטנציאל גדול, אך הקטע הרגיש לי מעט מבולגן. כאילו היית נסערת כשכתבת אותו. אני ממליצה לך לעבור שוב על הקטע ולשפץ איפה שאת מוצאת לנכון.
ולסיום, הערות קטנות-
"אולי הוא טיפ-טיפה הכחיל," ממליצה להחליף את המילה 'טיפ-טיפה' במילה 'מעט', מאחר ש'טיפ-טיפה' היא מילת סלנג.
"ואז… אז הכול נגמר." אני ממליצה להוריד את ה"ואז…" אני מבינה לאיזו מטרה רשמת אותו, אבל אני חושבת שבכל זאת הוא מעט לא מתאים. משאירה לשיקולך.
זהו. ואגב, דירגתי 5.

11/11/2015 21:18

*כוכב
קטע מקסים וצבעוני ♥
אהבתי את התיאורים ואת הרעיון עצמו על כוכב שביט…
(אני הייתי כותבת קבוע בשיעורים ואף פעם לא העירו לי XD)

11/11/2015 21:21

אורורה – תודה רבה, זה מאוד משמח :) תודה גם על ההערות, רשמתי. ולא הייתי נסערת, רק מחוממת. מאוד-מאוד מחוממת (שיעור היסטוריה אחרי שיעור ספורט. תענוג). אבל נראה לי שהתוצאה זהה, בשני המצבים קשה לחשוב בהיגיון (במיוחד כשבמקום אוויר שואפים את אדי הזעה של עוד שלושים ותשע תלמידים, בחלל סגור ומחניק).
ספיר – גם תודה רבה :) הכי כיף זה מורות שמרשות לכתוב בשיעורים, בתנאי שמקשיבים. (המ… לא נראה לי שהיה מצב שבו גם כתבתי וגם הקשבתי למורה. אופסי)

11/11/2015 22:11
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך