כוחניות

היא מחייכת אליו, היא לא מבינה שהוא רע, היא לא מבינה שהוא הולך להיות צל הסיוטים שלה.
הוא מסמן לה להתקרב. היא עושה את מה שהוא רוצה, היא חלשה מולו. לא מכירה את עצמה.
"את מפחדת?" הוא שואל למראה הרעד בגופה השברירי. הקול שלו משפיל את קומתה.
הוא נוגע בשערה. "זה שלי!" היא רוצה לצעוק, אבל מרגישה שכלום לא שלה…
הוא מפקיר את גופה לאוויר הקריר שמאיים לחדור לעצמות.
הוא מחייך בשם הרשע, היא בוכה בשם התמימות.
היא בוכה בלי קול… אפילו הבכי חלש לידו.
הוא נוגע בנקודות עדינות בגופה והופך אותן לטמאות וחשופות.
היא רוצה לברוח, אבל ציפורניו חודרות לבשר זרועותיה והיא שוכחת את טעם החופש.
כאב מפלח לתוך גופה… פתאום היא טמאה גם בפנים.
הוא מביא איתו ריקנות אינסופית ולוקח את כל שהיה בנפשה. הוא עוזב. בורח.
היא שוכחת להרגיש הקלה.
הכאב נוחת עליה בחוזקה. מטיח בה חזק.
היא עזובה ברחוב, עזובה וכאובה.
הגשם המאיים שוטף ממנה את עצמאותה.
למות.
היא רוצה למות.