כאן גרות בכיף שלי ויעלי
מזה זמן רב שלא דפקו על דלת דירה מספר 6. השכנה החדשה מלמטה שברה את הרצף ובאה. היא באה להתלונן על רעש של חריקות מהתקרה. הדלת נפתחת ובפתח היא לא מוצאת את שלי או יעלי. היא מוצאת את צדוק. צדוק מביט בה בעיניים גדולות ומופתע מהרעשים. הוא אף יותר מופתע מהימצאותה בפתח דלתו. נראה כי היא רק קמה משינה, לבושה בפיג'מה מתוקה בצבעי ורוד ולבן של מארי, החתולה ההיא מסרט הילדים האהוב עליו. הוא מחייך. לפתוח לה את הדלת זה כמו להסיר את המדבקה מהפלאפון בפעם הראשונה. העור שלה נראה נעים ושיערה נראה כאילו ניסה לפרוץ מן הגומייה כל הלילה והצליח רק בחלקו. כשהיא מעלה את הטון הוא נזכר שהוא צריך לענות לה. הוא מגמגם כי אין לו מושג במה מדובר אך בלי שום קשר ינסה לשמור על השקט. היא מחייכת ומסובבת את גבה, בכוונה ללכת, אך מסתובבת חזרה. "אתה שלי או יעלי?" שואלת בחיוך. צדוק מביט בה מבויש ומסביר שהשלט שייך לשכנות הקודמות שעזבו לפני ארבע שנים. "ארבע שנים זה הרבה זמן" היא ממשיכה והחיוך כבר לא נראה על פניה. צדוק ממלמל בטענה שכשיהיה לו שלט חלופי לתלות, הוא יחליף את השלט הקיים ובזה מסתיימת השיחה. השכנה מסתובבת וצדוק מבחין בכך שהמכנסון הקצר שלה מקופל בחלקו כלפי פנים, חושף לחי נעים למראה. הוא סוגר מהר את הדלת.
התקרה כבר לא חורקת.
צדוק שב לחדרו, חדר שכולל מיטה וחצי, שולחן כתיבה שהוא בעצם מדף, עם מחשב, קקטוס מפלסטיק וטלסקופ קטן. הוא נכנס לחדר ארונות בו יש רק מקומות לתלייה. מכנסיים תלויים, נעליים תלויות, נשים מתנפחות תלויות, וחולצות מכופתרות, תלויות כמובן.
הוא מוריד מהקולב שתי בובות נשים מתנפחות, מסיר מהן בעדינות את העטיפה הרב פעמית. בשבילו, זה עדיין כמו להסיר את המדבקה מהפלאפון בפעם הראשונה. גופן נראה כמו בובות ברבי, בצבע גוף שלא קיים באמת. מלבד גופן העירום והאלסטי, פניהן נראות אמיתיות, כמו בנות שהכיר בעבר, כמו שלי ויעלי.
הוא מניח את שלי ויעלי משני צדדיו, וכאשר שלושתם שכובים כמו גפרורים על המיטה הלבנה, הם מביטים בתקרה. התקרה מלאה בכוכבים מפלסטיק זרחני וחבל מלופף יורד ממנה. צדוק מתרומם ומתחיל לקפוץ. הוא מקפץ הכי גבוה שאפשר והן מנתרות אל האוויר ובחזרה. לרגע אחד הוא מאושר, לרגע אחד השכנה החתלתולה לא קיימת. הוא מרגיש כאילו כל פעם שהוא לא מגיע לתקרה, הוא יכול לנשום בפעם האחרונה, כאילו שלי ויעלי עוד כאן, כאילו הוא לא הולך להיתלות איתן לנצח.
התקרה שוב חורקת.
תגובות (0)