ישלי עיניים בגב
היום הראשון של סוף העולם.
זה היה הראשון בספטמבר בשבילי.
הגיחוחים והצחקוקים תמיד איכשהו הרגשתי שהם מופנים אלי.
אני זוכרת שתמיד הסתכלתי לצדדים בפחד, בעייפות, באי-חשק.
היינו כמו חתול ועכבר.
הזנב הארוך והציפורניים הרצחניות.
הייתי כלום. בשבילהם… וכנראה שבשבילי.
אבל התמודדתי, גדלתי.
היום אני מחייכת והולכת בראש מורם לקראת האחרים.
השמש שוב זורחת כנראה.
אני קיבלתי את הנקמה שלי.
עשיתי צעד, השתנתי, התעוררתי.
אולי בעבר הלכתי על חבל דק אך היה לי איפה להחזיק.
ותמיד, אבל תמיד היה לי את גלגל ההצלה שהיה מציל אותי מפני הנפילה.
תגובות (5)
וואאאוו כתיבה מושלמת ! :]
אהבתי מאווווד D:
אאני קוראת את כל מה שאת מפרסמת חחח אז תמשיכי לפרסם והרבה (:
שלום לכותבת,
הסיפור נשמע חביב ביותר, וההתחלה מסקרנת.
הייתי ממליצה, בעיקר בהקדמות, להוסיף קמצוץ מהעלילה, כדי שיהיה למה לצפות, אבל חוץ מזה אני בטוחה שיהיה מאוד מעניין.
כל הכבוד, המשיכי ככה!
ממני: ליסה.
חחחח לא חשבתי לעשות את זה סיפור.. אלה מן כטע כזה אבל אם אתן רוצות שזה יהיה סיפור אז בסדר אבל אל תשכחו ישלי גם את הסיפור רגשות בקצה הדרך (תקראו) וגם רשמתי למעלה שזה סיפור קצר אז תגידו לי מה אתן חושבות…
אהלן קוטי קוטי אהבתי מאד מאד את הסיפור שלך מאד הוא פשוט מקסים ♥♥ שבת שלום ומבורך ממני בקי ♥♥♥♥