ירוק רופא שיניים

כשהייתי קטנה חשבתי שאהיה רופאת שיניים. אהבתי את כל הקטע של הרפואה אבל בלי להתמודד עם חיים ומוות וגם קסם לי הרעיון של מרפאה פרטית משלי. אם להיות כנה, יש מצב שזה קשור לזה שמישהו פעם זרק לי איזה מילה על משכורת טובה, אבל האמת שגם הצבע הירוק תמיד עשה לי את זה, ירוק מנטה של חלוק חד פעמי ומסיכה כירורגית. עד היום הגוון הזה מוגדר אצלי כ'ירוק רופא שיניים'. איכשהו השלב הבא היה לדמיין את עצמי פותחת צמוד למרפאה הפרטית והמצליחה שלי פיצרייה, או גלידרייה. אולי אפילו חנות ממתקים! אבל בעצם לא.. כי זה ממש לא משרת את האידיאלים שלי בתור רופאת שיניים. חכו דקה, השאלה המוכרת 'מה את רוצה להיות כשתגדלי?' אף פעם לא ממש קיבלה תשובה עקבית ובדרך כלל החלפתי מקצוע פעמיים בשנה לפחות. היו שם מסעדנות, ווטרינריה, פסיכולוגיה, אומנות, עיצוב פנים, צילום, גרפיקה, מסגרות, נגרות, ניפוח זכוכית, כדרות, קוסמטיקה, סטיילינג ועוד. (כי מרוב אופציות קצת קשה להחליט, או לזכור) והאמת היא, שתמיד קנאתי בכל האנשים האלה שמאז שהם ילדים כבר יודעים במה הם ירצו להתעסק כשיגדלו. זה אולי נראה משעמם מהצד, או לפעמים אפילו זה באמת משעמם.. אבל לפחות הם יודעים! אתם מבינים, אני הייתי נותנת הרבה מאד בשביל שאוכל להצליח לענות לעצמי על השאלה הזאת! זה מרגיש כאילו הספק הזה והחוסר ביטחון בבחירה הגורלית הזו, יושבים לי ליד האוזן וכל החיים מקשקשים לי כל מיני שטויות על חוסר יציבות ופחד שילוו אותי לעד עד שאעשה איזו בחירה. אבל מה אם אבחר את הבחירה הלא נכונה? מה אם לעד אתקע בעבודה המשעממת אותי עד מוות בעד יציבות ושלום פנימי?
אולי אני מגזימה.. אולי זה הפרפקציוניזם המדבר מתוכי.. זה שתמיד דואג ליישר קו בהכל, לעולם לא להכשל או לעגל פינות. הכל חייב להיות מושלם. כולל העיסוק שלי. אני לא אבחר בשום אופציה עד שזו המושלמת תתגלה אליי, כמו יהלום זורח מתוך ערפל וחושך.
אולי זה יקרה, או שמתישהו העוצמות שבי יכריעו.
ואני פשוט אסמוך על החיים, ועל מי שמסובב אותם. ובנתיים אעשה את ההכי טוב שלי. או לפחות אשתדל,
כרגיל.