ים
כחכוש הגלים החריש אותי והרגשתי את כפות רגליי טובעות בחול הלבן.
השעה הייתה חצות והרגשתי שהחושך לא יעלם אף פעם.
אני מתפרקת ובוכה וצורחת ואף אחד לא שומע.
אני רוצה לטבוע עמוק בתוך המים ולסיים את הכל, רוצה להשטף ביחד עם קצף הגלים.
אני מנסה לנשום אבל מרגישה שאני נושמת דרך קש שבקצה שלו דחוס מסטיק ורוד מגעיל ורטוב.
אני עומדת כבר שעה ובוכה בזמן שמים שוטפים את רגלי ונעלמים וחוזרים בכל פעם שגל נשבר על החוף.
הים אמור להרגיע אנשים, אך לי הוא רק מזכיר כמה שאני לא רזה ויפה וגבוהה כמוהן, כמה כושלת ודפוקה אני.
השעה בשעון כבר חצי שעה אחריי אחת.
אני הולכת פוסעת לתוך המים הקרים צעד ועוד צעד ועוד צעד עד שהגלים גוברים עלי ואני הופכת לקצף.
אני שוטפת לכם את החוף.
תגובות (2)
את כותבת לא רע. ברגע שתתחילי לגלות שיש חיים מסביבך ואת לא מרכז העולם הכתיבה שלך תהפך לבעלת ערך.
עצוב, אבל נכון לחלק מאנשים בימינו. כתיבה יפה:)