ים,סיגריות ומלאכים.

כשנולדה,מלאך המוות ומלאך החיים נולדו ביחד איתה.
הילדה גדלה,היו ימים שהיא יותר התחברה למלאך החיים,והיו כאלו שיותר למלאך המוות.
לשלושתם הייתה מערכת יחסים סבוכה,ומפותלת.
כשבכתה,מלאך החיים אמר לה להפסיק: 'החיים יותר מידיי קצרים בשביל לבכות ילדה'.
מלאך המוות נתן לה סיגריות לנחם אותה.
מלאך החיים לא עצר אותה כשהדליקה אחת מהן,ועישנה.
העשן שיצא ריתק אותה,הוא התעופף באוויר עד שנעלם.
היא להיעלם יחד איתו,כמוהו,כמו העשן.
אבל הדמעות עדיין זלגו,וכיבו את הסיגריה,אותה היא הפילה מידה.
אחרי שגם הסיגריות לא ניחמו,היא שמה את ראשה על חזהו של מלאך בשר ודם,הוא ליטף את שיערה בתנועות איטיות.
היא ושלושת המלאכים שלה ישבו והסתכלו על הים איך שהוא חוזר ובא חוזר ובא,כמו השמחה של הילדה.
היא חשבה כבר על לרוץ לתוך הים האין סופי והכחול,לרוץ לתוכו ולא לסגת לאחור.
ההרגשה חסרת החיים שבה רצתה לטבוע,להיעלם עם העשן,אבל המלאכים שלה החזיקו את נשמתה בפנים.
המלאך האמיתי עזב את שיערה והדליק לעצמו גם סיגריה,והיא הסתכלה על העשן שלה,והמלאך הסתכל עליה משועשע.
בינתיים מלאך החיים ומלאך המוות רצו יד ביד כמו זוג אוהבים לכיוון הים,וקפצו למים.
הם בהחלט מאבדים מקסמם שהם כל כך מאוהבים אחד בשני.
הילדה שוב פעם הצמידה את ראשה לחזהו של המלאך האמיתי.

השמש ירדה,והמלאך המוות נעלם והבטיח לחזור מחר,כי היום הוא כבר לא יקח אותה.
מלאך החיים,אמר שיש לו עיסוקים האחרים וגם יחזור מחר.
והמלאך האמיתי נישק אותה על שפתייה,חייך את חיוכו,ושניהם הלכו לביתו.
רק הגלים היו בשלהם חזרו ובאו
חזרו ובאו.