ים חלק מהעולם

הלכתי על החול הרך והרטוב,הרוח העיפה את שערותיי,וכפות רגליי החשופות התהלכו בשקט,מותירות חותם אילם של עקבות רגליים צרות ועדינות.
הים הכחול והגדול,תמיד היווה לי כמקום מסתור.יש בו כל כך הרבה מקום,ואם אני ישליך אליו את סודותי,הם ישארו כמוסים לעולמי עולמים.
מזג האוויר האפרורי אך הנעים,נראה לי פתאום כמתאים לי במיוחד.שקט שטמן בחובו אוצרות רבים היה באוויר,וסקרנות אדישה מילאה אותי.
זה אחד מהדברים שאני אוהבת בים,הכל שם הפכים! חול וים,שמחה ועצב,אדישות ועניין…
מחשבות רבות הציפו את מוחי לפני שהגעתי.ופה,בים,תמיד הרגשתי כיצד ראשי מתנקה לו אט אט,מפנה מקום למחשבות מתוקות ווורודות.הים הוא מקום מדהים.
הים עצמו,הוא כמין חידה לא ברורה,מסתורית,לא ידועה,אז איך בכל זאת אני אוהבת אותו?
השמש ששקעה לה לאיטה,צבעה את השמיים בגווני וורוד כתום.הרקיע זהר בחום,מפזר את אהבתו הבלתי נדלית אל כל העולם,שולח אל כולם קרן אחרונה של אושר לפני האפלה.
הגלים שיחקו במחול פרוע,משתוללים ומצחקקים.זזים לכל עבר בקול ניפוץ עז.נשברים אל תוך האבנים הגדולות והכהות,שהסתירו במעט את הקצף הלבן והבהיר,שנראה היטב על גבי המסך הכחלחל של הים,שנהפך בשעה זו לכחול כהה.
ציוץ שחף בודד,שנחת על קצה הסלע,נשמע לאזניי.גופו הלבן בהק באור הזוהר,וכנפיו השחורות נראו כמטילות צל ואימה.מקורו הצהוב נראה חד במקצת,ושביב של חיוך ערמומי נראה בעיניו,בדיוק בזמן שצלל מטה אל הים,בעוז ובתנועה חדה ומהירה,מלאת חן ואציליות,הוא תפס דג כסוף.
הדג המסכן פרפר בחוסר אונים,אך לאט לאט הוא דמם ושקט מופתי שרר שוב כשהציפור הלכה לה לדרכה.דרכיו של הים להראות לי,ולסמל את חיי שלי,מלאים מספור.הן מדגימות לי בברירור את עצמי,כי כולנו בסופו של דבר,חלק מהעולם,והטבע,גם הוא חלק מהעולם.