ילד בגשם הראשון

ילד קטן עומד ומסתכל על הגשם שיורד.
הוא אוהב את הגשם. זה מזכיר לו את אמא, גם היא אהבה את הגשם.
הוא לובש לגופו מעיל ירוק, עם הקפוצ'ון על ראשו. אמא תמיד הזכירה לו לשים מעיל כשהוא יוצא מהבית, כדי שלא יהיה חולה.
היא מתה ביום שירד בו הגשם הראשון של החורף. זה היה יום עצוב, והוא הרגיש שגם השמיים בוכים ביחד איתו.
כבר שנה הוא בלי אמא, ואין מי שתקרא לו סיפור לפני השינה ואין מי שתכסה אותו כשהשמיכה נופלת לו בלילה, ואין מי שתחבק אותו כשהוא בוכה מגעגועים, ואין מי שתכין לו שוקו חם כשיורד גשם בחוץ.
היא חייכה אליו אז, בגשם הראשון, כשהיא מתה. היא נתנה לו נשיקה וחיבקה אותו חיבוק אחרון. הוא לא רוצה לשכוח אותה, לכן הוא תמיד, כל שנה בגשם הראשון, יוצא החוצה ומסתכל על הגשם שיורד ומרטיב אותו, את הלחיים שלו ואת השיער החום שלו, והוא גם בוכה קצת, ביחד עם השמיים, כי הוא מתגעגע לאמא שלו, הוא עצוב בלעדיה.
תודה לך, אמא, תודה על הכל.