יחזקאל השאקל

עבדתי עבודה זמנית לא נכונה ותראי אותי עכשיו, יושב על קוצו של יוד. הייתה שם אחת שאפה, מה זה קוסית, לחה ורכה, רק לתקוע, לפמפם ולגמור. ומה היא אומרת לי? אני לא נמשכת אליך, אני לסבית. לא הבנתי, אמרתי לה – לא יכול להיות שאת לא נמשכת אליי, הלו את בת. אמרה לי מה אתה לא מבין, אני לסבית. אבל יש לך מנעול ולי יש מפתח. באמת אני לא מבין את הנשים של היום. פעם הן היו רעות ומטורפות, אבל אפשר היה להבין אותן. היום הן רעות ומטורפות, אבל קשה לזהות, כי תמיד הן משחקות אותה מלאכיות כאלה רכות ולחות. הייתה אחת רכה ולחה, עשתה לי עיניים. עשיתי לה עיניים חזרה. מ-פה לשם אנחנו מסתובבים יחד, אומרת לי אני לא עושה את זה בפגישה הראשונה. מה? בכלל לא התכוונתי, בכלל לא על זה בניתי. מביאה אותי הביתה שלה, מה זה לא עושה את זה בפגישה הראשונה, עושה באבו אבויה, ואיזה רכה ולחה ואיזה נעליים, סיממה אותי כאילו הייתי ביוב לכל הסמים בעולם, ופתחה אותי עם כף היד שלה בכפפה כאילו אני הזונה הכי גדולה בבבל. הלכתי שמה, הלכתי למשטרה, אמרתי אנסו אותי, ביצעו בי מעשים מגונים. אמרו מי, אמרתי היא. הלכו שמה ראו אותה יענו לחה ורכה, אמרו איך אחת כזאת יכולה לעשות לך זה, זו לא יכולה לפגוע בזבוב. וגם אם כן, אתה צריך להגיד תודה שאחת שאפה כמוה הסכימה. זו משטרה? זה בית-זונות! אמרתי טחנה אותי, נראית רכה ולחה, אבל המוח שלה ערמומי כמו זקן ערס מסומם, והנפש שלה רקובה כמו מכשפה זקנה בתולה. מה אתה עושה בחיים? הם שאלו. אני אוסף בקבוקים ריקים. טוב, הם אמרו, היא לומדת משפטים, וסגרו את התיק. כן, כן, הם אמרו, היא יותר טובה ממך, היא יותר יפה ממך, היא יותר חכמה ממך, ואתה כאילו מעליל עליה. הלכתי בפגישה לנפגעי אלימות מינית ובכיתי את הבפ'נוכו של הנשמה שלי. אני יחזקאל השאקל, ואישה צעירה ממני, רכה ולחה, אנסה אותי באכזריות. אנחנו אוהבים אותך יחזקאל השאקל. בואו איתי הביתה שלי, תראו אני אדם שקט, מחבב נשים וגברים, מסמפט בתולות ומזיין נשים זקנות שאף-אחד לא רוצה לגעת בהן – ואני עושה את זה מתוך רחמים. ומה זה אישה שאפה קוסית פצצת מין רכה ולחה אונסת אותי באכזריות כאילו הייתי בובת מין, והמשטרה עוד מגבה אותה? זה צדק? אמרו לי המשטרה תגיד בכלל תודה. שמעתם פעם דבר הזוי מזה? ואני ככה בוכה את כל הבפנים שלי בפגישה לנפגעי תקיפה מינית, והם מסתכלים בי ובוכים גם, ואני רץ לרחובות וצועק – מדינת משטרה! אין צדק! ובאה אחת ברונטית בת שלושים, אמרה אני כואבת את כאבך, תן לי לחבק אותך. ברחתי משם כמו סופה.