יותר מידי

אני חושבת שהלך לנו לגמרי בסדר, אני חושבת שאחרי שעברנו את המכשול האחרון, שום דבר לא ממש יכול להפריע למערכת היחסים שלנו, שום דבר לא יוכל לשבור את הקשר שלנו, שום דבר מלבד הפגישה עם אימו כמובן.
אני מניחה שאני אמורה להיות רגועה, אני אמורה לחשוב על כל ראשי הממשלה וכל האנשים החשובים ההם שפגשתי ולא פחדתי לעמוד בפניהם, אניצ ריכה לזכור שאם לא פחדתי מהם, אין שום סיבה שאני אפחד ממנה, אך אם לומר לכם את האמת, המחשבה על אימו גרמה לי לשקשק, העובדה שאני צריכה לפגוש אותה בקרוב, גורמת לי לרצות להסתתר מתחת לשמיכה, אני רוצה לברוח ,להסתתר, אך אני יודעת שזה חשוב לאלכס, ולכן שאני לא יכולה שלא לעשות זאת.
אני מביטה במראה, וחושבת אם זה יהיה לי מספיק מזל בשביל שזה יעבור בקלות, אני מקווה שכל זה יהיה קל יותר משנראה, אני מקווה שזה רק נראה קשה מאוד.
"את מוכנה?" ניק שואלת בזמן שהיא מופיעה מאחורי כאילו משום מקום."כי גם אם לא, את תהיי חייבת לרדת,"היא מושיטה לי את המעיל שלי ואת אחד מהמבטים הכי מצמיתים שלה. בגלל הוא עומד בשביל הגישה כבר לפחות חמש דקות." היא מוסיפה ואני יכולה ממש לשמוע את הצחוק בקצה דבריה, אני יודעת שהיא נחמדה מספיק בשביל לא לומר דבר כרגע, אך אני יודעת כי ברגע שאני אלך, היא תתפקע מצחוק, לא ממש חשוב בגלל מה, אך רוב הסיכויים שהיא תצחק בגלל מר גורלי.
"היי." אני אומרת ברגע שאני נכנסת אל תוך המכונית, אני מנשקת אותו קלות על הלחי, אך לא יותר מזה, אני יכולה לראות כי הוא כועס, אם כי לא עליי, ובגלל שאני לא רוצה שהוא יכעס עליי, אני לא אומרת יותר דבר, פשוט יושבת בשקט.
"אנחנו מאחרים." הוא ממלמל, אך לא מתניע את המכונית, אני לא אומרת לו דבר, אני יודעת שהוא לא רוצה שאפגוש את אימו, מכל-כך הרבה סיבות שונות שאת כולן אני לא יודעת, אך אני מנחשת שזה יותר בגללי מאשר בגלל אימו.
כולם תמיד אומרים שאני יותר מידי, אני רועשת מידי, תוססת מידי, אני החיים של כל מסיבה וזה הופך אותי לפשוט יותר מידי, אבל יש משהו שמעולם לא הבנתי, אם אני יותר מידי, אך זה שמעולם לא הייתי מספיק?