יוריתמיקס.
בס"ד
השיר המדהים של יוריתמיקס "הנה מגיע הגשם שוב" מתחיל (הקהל מתבקש לעצום עיניים), העוצמה גבוהה, הצליל מקיף את כל הפינות, סראונד במיטבו. אני יוצא לרחוב, למרבה ההפתעה מתחיל לטפטף, שתיים או שלוש טיפות, ואז מבול רציני, גשם במיטבו. אני הולך מהר, לא עוצר לשנייה, מביט לעבר האבנים המשתלבות במדרכה, לא מרים את הראש. מאות אנשים הולכים ברחוב (כנראה הקהל), אני נתקל בהם תוך כדיי הליכה, מבקש סליחה חטופה וממשיך, לכולם יש מטריות, לא לי. ואז לפתע בלי הכנה אני נתקל בך, במעיל קטיפה שחור עם כפתורים צהובים וגדולים, בשנייה שאני נתקל בך זה זורק אותי כמו מכת ברק…
אני ואת בחדר יושבים על המיטה, את מתגלגלת מצחוק, אני מביט בך משועשע, כבר לא יורד גשם אך את עדיין עם מעיל הקטיפה השחור, יש לך ריח מתוק של שמפו, אני מבחין שהשיר של יוריתמיקס הפסיק ועכשיו יש פסנתר מטורף ברקע, ג`רי לי לואיס, אני מסתכל ימינה והוא יושב אצלנו בחדר, ג`רי לי על הפסנתר בלהיט שלו: "כדוריי אש גדולים", את מתעלמת ממנו לחלוטין ורק צוחקת, ואז את מפסיקה לצחוק ומתקרבת אליי לנשיקה הכי מיוחדת שקיבלתי בעשר שנים האחרונות, זה זורק אותי כמו מכת ברק… "אתה משוגע אם אתה חושב שאני מאמין לך!!!, היא נישקה אותך???" חייכתי והעברתי אצבע על השפתיים, מהורהר, אמרתי לתוך השפורפרת: "כן, היא נישקה אותי, תשמע, היא אשתי בכל זאת…" הוא כמעט ונפל מהצד השני של הקו: "מה אשתך? מתי התחתנתם???" ואז הוא נרגע קצת ואמר: "טוב, אשתך, אז כן, זה הגיוני שהיא נישקה אותך" ואז הוא ניתק, פשוט ניתק. ניסיתי לחזור אליו אך קול מונוטוני ענה לי: "המנוי שאליו חייגת ברח מהארץ לעשרים שנה ומסר שלא תצלצל אליו, תודה". ההודעה הקצרה הזו, ואז שלושה כדורים קטנים הופיעו בתוך תא הטלפון שבו הייתי, הכדורים היו עשויים מאש והם ריחפו לי על יד הרגליים, נזכרתי בתכנית שראיתי בערוץ המדע על תופעה שנקראת "כדוריי ברק" אבל זה לא היה נראה כמו ההסבר ההגיוני. אחד הכדורים מתחיל לפתע לגדול ולהתנפח, אני מביט החוצה מתוך התא ורואה את ג`רי לי לואיס בתלבושת ליצן וורודה צוחק כמו מטורף, כדור האש עולה בבת אחת כלפיי ומתפוצץ בהתזת גיציי אש לכל עבר, זה זורק אותי כמו מכת ברק…
אני שוב ברחוב, שוב גשם, הפעם יש לי מטרייה, את איתי, את צועקת משהו תוך כדיי הליכה, אנחנו באמצע וויכוח, אני לרגע שותק ואז עונה לך, נסחף בשצף הדיבור ובשטף הגשם, זורם, אני מנסה להרגיע אותך, אני מנסה אפילו לנשק אותך, את מסרבת בתוקף ( "כן, כן, אני בתאילנד!!!, נהנה לאללה, מה אתה אומר? התווכחתם? והיא לא רצתה לנשק אותך, טוב, הגיוני לא?, דרך אגב, אני ממש מצטער שברחתי מהארץ, זה לא היה בכוונה, איך השגת את המספר שלי בכלל???, תאמין לי גשש בלש אתה…" ) אני לא לוחץ עלייך, מרפה מניסיונות הנשיקה, מתרכז בניסיונות הפיוס, את נרגעת, אנחנו משלימים בחיבוק מתוק, הגשם כל הזמן יורד, אנחנו מתיישבים בבית קפה קטן עם סככה שמגינה מהגשם, בשנייה שהמלצרית שואלת בחיוך מה לשתות, זה זורק אותי כמו מכת ברק…
אני בחדר לידה, בחוץ, לחץ אטומי, אני מכרסם ציפורניים, קורא "תהילים", מחכה. ואז הוא נולד, ברוך השם, היהלום הקטן שלנו, את מותשת, אני מותש, בכי של התרגשות, דמעותיי מלוחות כשהן באות במגע עם שפתיי, טעם המלח זורק אותי כמו מכת ברק… "חברים יקרים, ברוכים הבאים לקורס שנקרא "בעלים אחריי לידה, מציאות או דמיון?", אני מביט עליה, היא חגיגית כולה, מדריכתית כזו, שילמתי 450 שקל, מוטב שהיא תגיד לי דברים שאני רוצה לשמוע. אני מקשיב לה ומשפט הפתיחה שלה הוא כזה: "נכון, בעלים יקרים, האישה לא מנשקת אחריי הלידה, ומשקיעה את כל המרץ שלה בתינוק החדש. אני רוצה להרגיע אתכם, זה מצב זמני, תאמינו לי, בשלב כלשהו האישה תחזור לנשק אתכם ותחזור להתייחס אליכם, תהיו סבלניים, טוב מתוקים?", ואז היא מתקרבת ללוח מאחוריה ושולפת גיר לבן, היא מחייכת חיוך מורתי פתאום ופשוט חורטת עם הגיר על הלוח, מעשה שמעביר בי צמרמורת חזקה, וזה זורק אותי כמו מכת ברק…
"מה? מה קרה?" אני שואל, הכל רטוב, אני בתוך אמבטיה מלאה קצף, את לידי צוחקת ואומרת: "ישנוני בוקר טוב, מה אתה נרדם באמבטיה?". את מתקרבת אליי ומנשקת אותי, ואז את אומרת: "נו, תסיים כבר את האמבטיה שלך, אני מחכה לך בחוץ, זה ירח הדבש שלנו, אני רוצה שיהיה הכי רומנטי בעולם!!!" את מחייכת מאושרת, ואז את קמה ולפניי שאת יוצאת את אומרת לי: "אני שמה דיסק לאווירה, מה בא לך? אולי יוריתמיקס?".
תגובות (0)