יומנו של דני
אני חושב שהייתה נערה אחת שהכרתי פעם, אני לא זוכר את השם שלה. הייתי ילד חדש והיא היתה מאוד מוזרה… הסתדרנו מיד.
מהר מאוד הכול התחיל להתפרק. התחלתי לגנוב דברים, להסתובב עם אנשים לא הכי טובים, והיא כל הזמן חשדה בי. בזמנו לא הבנתי מה היא רוצה ממני…
עד היום ההוא, בו היא נשברה. זה היה הזוי לגמרי – היא אמרה שאני רוח רפאים. התרחקי ממנה ועזבתי אותה לגמרי, אני לא יודע מה היא עשתה בזמן הזה אבל אני יכול לנחש.
השריפה קרתה בערב. שני בריונים אמרו לי לפרוץ לדואר, ועשיתי את זה, עכשיו אני לא יודע מה קרה איתם. התחילה שם שריפה, וראיתי צל… ואז פשוט התעלפתי. בנס לא מתי והתעוררתי בבית החולים.
שם זה היה המקום האחרון שראיתי אותה. היא בדקה שאני בסדר והלכה, אף אחד חוץ ממני לא ראה אותה, ולא נראה לי שהיא בעצמה ידעה שאני רואה.
קראתי בשמה שוב ושוב, טענתי שהיא הצילה אותי מהשריפה, אבל אף אחד לא האמין לי. הם חשבו שפשוט הזיתי אבל אני יודע שלא. אני מקווה שאוכל לראות אותה שוב מתישהו.
רק חבל שהילדה הזאת היא רוח רפאים.
תגובות (2)
אז תמשיכי את סיוטי ילדות או את אין אפשרות להתחבא!
זה כל כך מקסים. אהבתי מאוד.