יום השואה תשפ"ב

התחלתי לכתוב ב2019, ממש עם הסגר הראשון. היום, ספרתי, ויותר מחצי מהכתיבות שלי עוסקות באותו הנושא: שואה.
זה כמעט נשמע אבסורד שילד בגיל ההתבגרות מעדיף לכתוב על שואה מאשר על החרדות והלחצים שסובבים את עולמו. זה כמעט נשמע אבסורד שאני מרשה לעצמי להתלונן בכלל. אז למה בעצם? למה אני כותב שואה? למה אנחנו, בעידן המודרני והמתקדם של המאה ה21 עוד דנים בכלל בנושא הזה: שואה?
אולי כי זה היה מהפכני, דבר שלא נעשה עוד ובטח שלא יעשה. אבל מהפכות אף פעם לא משכו אותי לדבר עליהן. אולי כי אני סקרן, תמיד אמרו עליי את זה. אבל הסקרנות לא היא זו שהביאה אותי לדבר על השואה. אולי המשמעות? להנציח דורות וקהילות יהודיות שלמות שנמחקו כהרף עין והעולם כולו עמד מנגד ושתק למראה הזוועות. אני לא חושב שמותר לי להניח על כתפיי כל כך הרבה משמעות, משמעות שחבה אחריות לאותם הדורות. אז אם לא מהסיבות האלו, למה?
אני מניח שהמשפחה, כן המשפחה שלי. שני צדדים, אבא ואמא, שלא זכו להכיר חלק די נכבד מהמשפחה שלהם. ואני, אני שלא זכיתי להכיר כל כך הרבה בני דודים ודודות, יהודים ויהודיות, שנמחקו, שנרצחו, שנשרפו, שנפטרו. שני צדדים שעברו תחת יד המרצחים הנאצים, שני צדדים לאותו הסיפור בדיוק. והיום אני יושב פה בבית שלי, בארץ ישראל, במדינת היהודים, שהם לא זכו לראות. ודווקא היום, אנחנו נשמע עוד כל כך הרבה סיפורים ונראה סרטים, ותמונות, ואולי אפילו אנחנו הולכים שמה עכשיו, ממש איפה שהם התהלכו לפני שבעים ושבע שנים, אבל אז אותו עידן מודרני אומר לנו שלום, הגעתי, סוגר עלינו את מכבש הלחצים היומיומי ואנחנו שוכחים. העולם שוכח. כל יום שעובר פחות סיפור אחד נשמע. ואולי הסיפור על סבא שלי שמה, במחנה ההשמדה אוושויץ בירקנאו, יטמע בין כל הסיפורים האחרים, המרגשים והבלתי ניתנים להשוואה. אבל אני שמח וגאה וזוכה לספר את אותו סיפור, את אותה ההיסטוריה, לכל אלו שהיה להם יום עמוס והם שכחו, לכל אלו שצריכים להגיש עבודה והם שכחו, לכל אלו שפשוט ראו טלויזיה ושכחו, וזה בסדר גם אני לפעמים שוכח, שוכח אותם, שוכח מציאות אחרת בלתי ניתנת לדמיון, אבל אז אני הולך לשולחן וכותב, ולוא דווקא כותב עליו, על אותו גיבור ששרד. אני כותב עליהם בכלליות כי קשה לגעת בכאב. ואני יודע שהמניע האמיתי שלי לדבר על שואה, לגעת בה, לחשוב עליה בכלל נובע מהפחד שאני אשכח.
התחלתי לכתוב ב2019, ממש עם תחילת הסגר הראשון. היום, עברתי על הכתיבות שלי, ספרתי, ויותר מחצי מהכתיבות שלי עוסקות באותו הנושא: גבורה.