יד אחת על הלב ויד אחת על הכאב. (פרק ראשון ואחרון ) עצוב :( (לא על וואן די)

נחתי את ראשי על ליבה של עמית.
לא! היא לא יכולה לעזוב אותי!
היא לא יכולה למות!
הרמתי את ראשי, והסתכלתי על פניה החיוורות וחסרות כל רוח חיים.
הדמעות לא הפסיקו לצאת מעיני, למה דווקא אותה?!
למה הרוצח היה חייב לנעוץ את הסכין בבטנה שלה?!
למה דווקא את אוהבת ליבי?!

~לאחר שבוע~

ראיתי את הקברנים מכניסים את עמית לתוך ארון הקבורה.
הנחתי יד אחת על הלב ויד אחת על ראשה של עמית, "אני לא אשכח אותך. אני נשבע בנשמתי ובליבי."
אמרתי.