ידיים וכנפיים ואוויר
היא תמיד הסתכלה לשמיים, לציפורים. במבט מעופף וחולמני, כאילו מישהו היה צריך
להעיר אותה בשביל שתחזור למציאות. ולא פעם ראו אותה מושיטה את היד שלה לעבר
השמיים, שם העננים הלבנים והרכים, הציפורים ששרות מנגינות נעימות ועולם שכולו רוך,
מתיקות וטוב לב אמיתי. ולכולם זה נדמה כל כך מוזר, כי הרי היא נראתה כמו ילדה רגילה
לגמרי שלא חסר לה כלום.
אבא של מרי היה סוחר בשוק המרכזי. הוא מחר שרשראות וקמעות שלכאורה היו אמורים
להעניק מזל טוב או הצלחה, אבל הם היו סתם תכשיטים – ובכלל לא יפים כל כך. אבל זה לא
היה הכל, הוא גם מחר עוד כמה דברים, אבקות לבנות ובכל הצבעים בשקיות אטומות מתחת
לשולחן. כמה פעמים הוא גם ניסה את האבקות האלה בעצמו. הוא השתגע, כי כל כך רצה
כסף בשביל לפרנס את המשפחה המצומצמת שלו – שכללה אותו, את מרי ואת אמא שלה.
אבל העסקים שלו לא הצליחו.
חוזר מיום עבודה עמוס, עם אבקה לבנה מתחת לאף ומבט של אדם חולני, אביה של מרי החל
יום אחד להתעלל במשפחה הקטנה שלו. היא אף פעם לא ידעה למה החליט לעשות את זה.
"אבא…אבא!" הצעקות הצרודות שלה מבעד לידיים החסונות של אביה שסגרו על צווארה לא
עזרו לשנות את דעתו, או את אותו המבט החולני בעיניו המצהיבות.
פצע מכוער ליד עין שמאל וסימנים אדומים על הצוואר. ומאז מרי התחילה להסתכל למעלה,
לשמיים, אולי מישהו שם שומע את התפילות החרישיות שהיא ממלמלת מתחת לשמיכה?
השיא היה ביום שהוא רצח את אמה של מרי. כל מה שראתה היה שביל של דם לכיוון הארון
הנעול. היא רצתה לומר על זה משהו, אבל רק שתקה. מחכה למכה הבאה, לסטירה הבאה
או לחנק הבא. לא שציפתה להם, אבל ידעה שעדיף לה לשתוק. הוא הצמיד את הצוואר
השברירי שלה לקיר, לוחץ בכל הכוח בשתי ידיו הגדולות, והדמעות שלה התחילו לזלוג על
הידיים האלה. הוא רק הניף אותה והצמיד אותה שוב אל הקיר. היא הרגישה איך האוויר אוזל
במהירות עצומה, ופחדה.. כל כך פחדה. אבל כשקירבה את זוג ידיה אל פיה היא הרגישה
מעין זרם של אוויר חוזר לשם.
יכול להיות שמישהו שמע אותה?
מרי גילתה שיש לה יכולת שכזו. היא יכולה להנשים אנשים. השימוש הטוב ביותר שיכלה למצוא
לאלמנט האוויר מבחינתה. וכשאביה נעצר והורחק ממנה, היא נשלחה לפנימייה הזו, וידעה
שתוכל להתחיל התחלה חדשה.
…אבל היא עדיין ממשיכה להסתכל בציפורים, בעננים ובשמיים. עדיין ממשיכה לחלום על גורל
טוב יותר, אפילו קצת. היא מחייכת חיוך חצי עצוב של התגברות ומביטה בשתי ידיה. מי היה
מאמין ששתי הידיים הקטנות שלה, שתמיד הושטו בחולמניות לעבר השמיים.. יוכלו באמת
להועיל למישהו?
תגובות (4)
זה מושלם, כרגיל ♥
פשוט הצטמררתי כשקראתי את הסיפור, אבל גם רותקתי למסך באותו זמן! מאוד נהניתי.
וואו, הכתיבה שלך עוצרת נשימה. הרעיון מעניין ומקורי והפלשבק יחד עם החזרה מילא את הנפח של הסיפור והפך אותו ליצירה קצרה ויפה. יש לך כישרון אדיר :)
וואו, זה פשוט מקסים ומושך ביחד…
אהבתי מאוד את הרעיון ואת הסיפור בכלל, את ממש מוכשרת!
תודה רבה לשלושתכן! זה נורא מחמיא לשמוע.