טריגר: אונס

לינדה הייתה בחורה שמחה. אבל לא אחרי הלילה המקולל ההוא.

בכל יום חמישי בערב, לינדה הייתה מתלבשת באחת השמלות הקצרות והמחטבות שלה, מתאפרת ומסדרת את השער עד שלא היה בו שוונץ אחד. באותו לילה, לינדה בחרה בשמלת מיני אדומה, נוצצת להפליא. כשקנתה אותה היא כל כך אהבה את מה שראתה: הרגליים שלה נראו ארוכות וחטובות להפליא, המותניים צרות והחזה זקור בדיוק בצורה הנכונה. אחרי שסיימה למרוח שפתון אדום, הנהנה לעצמה בסיפוק וחייכה אל בבואתה.

לינדה יצאה לפאב, אבל בשונה מהפעמים הקודמות היא יצאה לבדה. הפעם היא שינתה מיקום, כי היה לה נמאס כבר מהברמן החרמן שכל חמישי נעץ בה מבטים מהעמדה שלו ושידר רמזים מיניים שקופים כל כך.

היא נכנסה לפאב אחר הפעם. כל המבטים הופנו אליה מידית, כולל אלו של הבנות. המבטים ליוו אותה כשנשענה על הבר ועלעלה בתפריט משקאות חריפים.

"אפשר להזמין אותך לשוט?" מישהו שאל אותה בזמן שהתלבטה מה להזמין.

הבחור משך כיסא לידה. עיניים חומות-ירוקות, בלורית בצבע חום בהיר וחיוך רחב היו לו. היא הסכימה לו מיד, הוא נראה מקסים מכדי לסרב לו.

התפתחה ביניהם שיחה. הוא היה מקסים עם חוש הומור משובח. לינדה הרגישה איך חוטים דקים מזהב מתחילים להירקם ביניהם. מדי פעם היה נוגע בה בקטנה, היה מסיט קווצת שער מפניה או סתם מניח יד על ירכה. והיא לא הרגישה בזה כמעט. כל מה שהיא ראתה זה את העיניים החומות-ירוקות שלו, ושום דבר אחר לא עניין אותה.

ואז הוא הזמין אותה לביתו, והיא זרמה.

הייתה לו מכונית והוא הסיע אותה לביתו. ולינדה, חצי שיכורה, זרמה מיד.

היא זרמה גם כשהוא נישק אותה פתאום בכניסה לביתו וגם כשהוא כרך זרועות סביב גופה.
גם כשהוא פתח את רוכסן השמלה וגם כשהוא דחף אותה אל מיטתו היא זרמה, שיכורה מהרגש.

אבל אז פתאום היא התחילה להבין מה קורה פה. "לא," היא נאנקה פתאום וניסתה להשתחרר ממנו, "בבקשה לא! אני לא רוצה…"

"ששש.." הוא היסה אותה והניח יד על הפה שלה. "תיהי בשקט."

לינדה פלטה יבבה מבוהלת והסתכלה עליו. בעיניים שלו היה להט מסוג אחר, היא לא אהבה את זה. היא הנידה בראשה בכוח.

"תרגעי," הוא נהם עליה והצמיד אותה בכוח למזרון המיטה.

"לא!" היא צווחה מלאת דמעות וניסתה לקום, אבל הוא הצמיד אותה שוב למיטה והפעם לפת את מפרקי ידיה בכוח והחזיק אותם מעל ראשה.

"די, תפסיק כבר!" היא צרחה, נאבקת להשתחרר ממנו.

בכוח אלים הוא פישק את רגליה והתמקם בתוכה. דמעות של חוסר אונים ופאניקה זרמו על לחייה. "לא.." היא לחשה כשהוא המשיך לנוע בתוכה. "בבקשה…"

הוא התעלם מהערותיה והמשיך להחזיק אותה חזק כדי שלא תתנגד. כשהוא גמר, הוא השאיר אותה מתייפחת על המיטה, מכורבלת כעובר. היא בכתה גם כשקמה רועדת, לבשה את שמלתה בחזרה וברחה מביתו במהירות.

רק אחרי שהגיעה לביתה עם מונית היא התרסקה על מיטתה בבכי.

לא כך היא דמיינה שתאבד את בתוליה.