טיסה לשמיים
אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה. הייתי ילדה קטנה, בסך הכל בת 9. נכנסתי בריצה לחדר השינה של הוריי, עם חיוך גדול מתנוסס על פניי.
אימי עמדה שם ללא תזוזה, הטלפון הנייד שלה נפל והתרסק על הרצפה. פניה היו ספוגות מדמעות, היא הייתה בהלם מוחלט.
"מה קרה אמא?" שאלתי בתמים, לא תיארתי לעצמי מה תהיה התשובה.
"אח שלך לא חוזר." היא אמרה כשעוד ועוד דמעות זולגות מעיניה. "מה זאת אומרת לא חוזר? הוא נשאר בצבא?" תהיתי והרגשתי איך הדופק שלי עולה, אך לעולם לא חלמתי בסיוטים הכי גדולים שלי את מה שקרה אחר כך.
"לא מתוקה שלי, הוא לא חוזר אף פעם. מישהו סידר לו טיסה לשמיים."
פרצתי בבכי, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. הדמעות לא נפסקו.
אני זוכרת שלא הסכמתי לצאת מהבית, רק למקרה שפתאום תיכנס בדלת ואני אוכל שוב להציק לך בלי הפסקה.
חיכיתי המון, אבל לא חזרת.
וכשסוף סוף התחלתי לעכל, כל כך הרבה מחשבות וזכרונות עלו במוחי.
פתאום הבנתי שלא תאסוף אותי מבית הספר יותר ונרקוד באוטו כמו שני משוגעים.
פתאום הבנתי שלא נצרח אחד על השני יותר בשיאו של ריב, שלא תרביץ לי עד כדי דמעות ואני אקרא לאמא.
שאני לא אצחק יותר על כמה שהתספורת של הצבא מגוחכת.
לא תיכנס לחדר שלי ותבקש עצות בענייני בנות, אפילו שאני רק ילדה קטנה שלא ממש מבינה.
לא נרכל על אמא ואבא ונצחק כל כך עד שתכאב לנו הבטן.
לא תרים אותי על הגב ותעשה קולות של מטוס.
לא תתעצבן עליי כשאתה לומד למבחנים ואני יושבת לך על הראש.
לא אספר לך על עוד ילד שהציק לי ואתה תגיד לי בכל פעם מחדש "מי זה? אני אלמד אותו לקח."
לא תבנה איתי בית מכריות בתוך הסלון ונרגיש כאילו שאנחנו בעולם משל עצמנו.
לא תגן עליי שוב כשאני רבה עם ההורים.
לא תחזור מהצבא ואני אקפוץ עליך לחיבוק.
לא נספר אחד לשני סודות.
"הוא לא חוזר אף פעם, מישהו סידר לו טיסה לשמיים." המילים האלה המשיכו להדהד בראשי, גורמות לי להבין שלא תחזור יותר.
עכשיו אני כבר לא אותה הילדה הקטנה והתמימה, שלא ידעה שום דבר על העולם שבחוץ.
היום אני ילדה גדולה. התבגרתי, התפתחתי, אפילו התאהבתי.
הוא מקסים, למרות שאני בטוחה שהיית שונא אותו.
והילדה הקטנה שבי, לפעמים עדיין מחכה בכל שבת שלישית שתגיע.
אולי ההוא שסידר לך טיסה לשמיים, יכול לסדר לך גם טיסה חזרה.
אני מבטיחה לך שלילדים שלי, אני אשמיע את אותם השירים באותו והם ירקדו כמו משוגעים.
אני מקווה שטוב לך שם אח שלי, ואם ייצא לך, אתה תמיד מוזמן לחזור לביקור.
תגובות (1)
יפה מאוד, כתוב מרגש