טיול קצר \ ממגירה

תיפוף קל של סוליית סנדלי נשמע בזמן התהלכות נינוחה בסנטרל פארק. הבטתי לשמיים תוך שטיפת גשם נחתה על קצה אפי. שאפתי את האוויר הסתווי לריאותי, שילוב של צמחיה רטובה עם ניחוח קל של אספלט נקי לאחר גשם לילי. ציוצי ציפורים החגים מעלי נשמעו כאשר עיני נעצמו. התווספו קולות סנאים הרצים לעבר העצים, בידם פרס של אגוז טעים שקבלו מאחד העוברי אורח. צרצרים נשמעו בהרמוניה לאורך הדרך, כאילו לכולם יש מנצח אחד. העלים הצהובים שנאגרו לצידי המסלול הליכה, התעופפו בעדינות עם הרוח. הגעתי לספסל עשוי מעץ אשר נצבע בצבע שחור. עיטורים לצידו ומרגלות רגליו העידו על טיפוחו החוזר ונשנה. התיישבתי וסיקלתי את רגלי תוך שנשענתי לאחור באנחה עדינה. ריח של בייגלה חם, שנמכר שניים רק בחמישה דולר חם מהתנור למהר לקנות, הגיע לנחירי אפי כתוספת נעימה לריחות שמסביב. דמויות עוברות לנגד עיני. שונות אחת מהשניה, בצחוק או במלנכוליות, במהירות או באטיות פשוטה, באהבה או בבדידות רועשת.

"הרימי את הידיים לאט כדי שנוכל לראות אותם" נשמעה צעקה עם קול עמוק ומאיים שנשבר מעט לקראת הסוף, תוך שנשמעו רקיעות כבדות של נעליים צבאיות שהגיעו מכל כיוון. נאנחתי עמוקות , הנחתי את הסכין מגואלת בדם שלו לצידי על הספסל. בזמן שטיפות דמו טפטפו מהספסל השחור והמטופח למדרכה הנקייה לאחר הגשם הלילי, הרמתי את ידיי לאוויר. חיוך מקצה פי נחתם על פניי.
חיכיתי להם, הם יודעים זאת.
לכן הם כל כך פחדו.