טיוטה כי אני מתגעגעת

איי גוט דראנק של מיה פוליק באוזן אחת וכוס קפה בין האצבעות כשאני נשענת על השיש במטבחון הקטן. הוא מוזג מים חמים לכוס הרב פעמית האקולוגית שלו ומערבב.
"מצטערת על אשתך" אני פולטת והוא עוצר לרגע. היא שרה איזנט איט אובייס משמאלי כשהוא שותק מימיני. אני בכלל לא מרגישה שום דבר אבל הגוף שלי רועד עם כל פעימה ורואים את זה.
"תודה."

הוא מקיש את הקוד ואנחנו חוצים את החלל של סקרים בשתיקה. עוד דלת ועוד קוד ואנחנו במרחב שלנו. הוא סוגר את דלת המשרד שלו ואני ממשיכה אל הקובייה המשותפת שלי ושל נועה, בוחנת את המסך כאילו משהו השתנה בו מאז שעזבתי.

היא מתה לפני חודשיים בערך. בפתאומיות. הוא נשאר עם שלוש בנות ומה שנראה כמו חור בלב.
לתקופה הוא הפסיק להגיע, אולי ניסה להתאפס על עצמו. ואז הוא חזר ושתקנו בנוגע לזה כמו בדרך כלל בנוגע לחיים הפרטיים שלו. אני חושבת שאחרים ניסו לנחם.
אני הצעתי את ההתקדמות שלי מאז שזה קרה. הוא החזיר במשימות נוספות לביצוע.

*

"אני טועמת שפות"
הוא מרים את המבט מהניירת על השולחן ומתבונן בי. "מה?"
"כאילו, זה לא בדיוק ככה," אני מנסה לסייג. הוא ממתין. "זה יותר שאני שומעת הכל וזה מעקצץ בלשון, כאילו אני מנסה לדבר את זה. יש פינית שהיא רכה וארוכה בהברות מסויימות ויש לפעמים כשאני שומעת אנשים חושבים בערבית וזה מוכר כל-כך בגלל העברית וכל זה."
"את שומעת אנשים חושבים?"
הוא רושם משהו על אחד מהניירות שמולו, אני מנסה לקרוא ולא מצליחה.
"אתה חושב שאני משוגעת."
"את זה לא קשה לנחש."

בחדר השני יש נציגים מהקונסוליה ההולנדית והם מדברים קולח ומאושר. נועה ואני בוהות בתקרה ונותנות לתחושה לשטוף אותנו, לגעת בכל בלוטת טעם בפה ולהרטיט את השיניים.