טוהר רעיל, רשע מושלג

אני לא מצליחה, פשוט לא מצליחה לבחור.
מצד אחד, אני רוצה להיות בעלת כנפיים לבנות כשלג, וככזאת שעושה טוב ועוזרת.
אבל מצד שני, אני רוצה שתי כנפיים שחורות כרעל, ואז אני אוכל לנקום בכל מי שהרע לי פעם.
איך אני יכולה לבחור?
איך אני יכולה להחליט מה להיות?
שני זוגות הכנפיים נחות על הקרקע, מחכות שאני אבחר. אבל איך אני יכולה לבחור, כשאני לא יודעת מה אני בעצם רוצה יותר מכל?
לבסוף אני מרימה כנף אחת לבנה, אבל לא מרימה את השנייה. אני מתקרבת לזוג השחור, ומרימה משם גם כנף.
החלטתי. אני אהיה גם וגם. כך אוכל להיות גם טובה, וגם רעה, ולעולם לא איאלץ להצטער על מה שהחלטתי בסוף.
"זה בלתי אפשרי." מישהו יוצא מבין צללי החשיכה שמולי, אבל הוא חסר כנפיים.
אני מתלבטת אם לשאול אותו למה זה בלתי אפשרי.
"למה?" אני שואלת לבסוף, והאיש לוקח את שתי הכנפיים מידי ומניח אותם על הקרקע.
"ניסיתי לעשות זאת פעם, ונשארתי ללא כנפיים. ללא טוב, וללא רע. ואם זה היה אפשרי, לעולם הייתי יכול לבחור מה לעשות. הייתי נקרע בין הטוב לרע." הוא אמר את שני המשפטים הבודדים הללו, והתמזג בחזרה עם הצללים. אני מעיפה מבט נוסף בשני הזוגות של הכנפיים, וצונחת על ברכיי.
אני לא מצליחה לבחור. האם להיות רעה או טובה? האם להיות טהורה כשלג, או רשעית כרעל?
לבסוף, אני לוקחת שנית כנף אחת מכל צבע. אם אני לא יכולה להיות גם וגם, אני מעדיפה להיות ללא כנפיים כלל.
אני לוחצת חזק על נוצות השלג ועל נוצות הרעל. ניצוץ מופיע, ושתי הכנפיים שעל הקרקע מתלקחות.
אני מביטה בכנפיים שבידיי, ולפתע גם הן נעלמות. אני מביטה אחורנית כדי לראות אם הן על גבי, ואני רואה אותן.
הצלחתי, אני חושבת בליבי. אני מלטפת את הנוצות השחורות בעדינות. כעת, אני מלאך טוב ורע. לא הייתי חייבת לבחור בין השניים. הצלחתי להתמזג עם שניהם.
אני פורשת את כנפיי וקופצת. הקפיצה מגיעה גבוה לשמיים, ואני צוחקת. סוף סוף אני מאושרת. כעת אני כבר לא מתחרטת על החלטתי ללכת. שם סבלתי, וכאן אני מאושרת. והאושר הזה לעולם לא יוכל להסתיים.