חתיכות שיער

אני עומדת מול המראה הגדולה שבחדרי עם זוג מספריים בידי, ובידי השנייה מחזיקה את שערי הפרוע, שלצורך המעשה היה מסורק להפליא. בלי לחשוב יותר מידי אני מתחילה לגזור אותו, מסירה בכל פעם חלקים קטנים.
אני מנערת את השיער וזורקת לפח את השאריות בתנועה חסרת חשיבות.
אני מביטה במראה ומולי עומדת לה נערה בלבוש פשוט אך עם טעם, קצת גבוהה, ועם שיער קצר יותר משהיה. היא מחייכת חיוך עדין, אך אם מכירים אותה יודעים שזהו חיוכה האמיתי.
"את יפה כמו שאת. לעולם אל תשתני." אני אומרת לה, וצופה בה צוחקת ללא שליטה. כשהיא נרגעת ושבה להביט בי חזרה, היא מעבירה את ידה על קצוות שערה, כאילו רק עכשיו היא קולטת את מעשיה. "זה דווקא דיי מחמיא," אני מציינת. היא מעבירה את שערה אחורה ועכשיו אני יודעת שהיא מרוצה.
"תשתני רק בשביל עצמך."