חתול סגול

oliv 10/12/2014 1197 צפיות 11 תגובות

אני אוהבת לייחס לעצמי תואר של אמן. טוב, זה בערך גם מה שאני עושה- אומנות. או זה לפחות מה שאהבתי לחשוב לעצמי בשעה שצבעתי את פרוותו של ליאו בסגול. לא היה נראה כל כך נראה שאכפת לו עד שאימא התפרצה בצווחה איומה כשראתה אותו מה שגרם לו ישר לזנק למעלה באוויר אל עבר המדף של צנצנת העוגיות. רק תחשבו כמה גבוה היה צריך להיות המדף אם יש עליו עוגיות…
הוא פשוט כזה חמוד עם פרווה שכשהייתי קטנה צבעתי את כולה לסגול ועד היום זה לא יורד לו. בכלל בזמנו הרגשתי שהוא אוהב את הצבע הסגול על פרוותו כי ככה הוא מרגיש יותר חגיגי. זה היה ערב חג וחשבתי לי למה כולנו צריכים להתלבש חגיגי חוץ ממנו. דודה רחלי צווחה מפחד כשראתה אותו, חשבה שהבאנו לה חייזר.
"מי קבע בכלל איך חייזרים נראים?" ניסיתי להרגיע אותו שעה שכבר הסתובב מרות עצבים מאחורי הספות.

אני עצמי לא חושבת שאפשר לחיות בלי חוקים בעולם הזה. הרי אם לא נדע אם סוודר מחמם או מקרר, או מה אקמול עושה בשעה זוגית או אי זוגית, יהיה ממש קשה להתנהל. אבל אני כן חושבת שיש אנשים שזקוקים ליותר חוקים מאחרים, כי קשה להם. אז הם יושבים וממציאים כמה, בתוך ספר אני משערת.
מעניין אם אימא יודעת שהכול סתם הומצא על ידי איזה בן אדם, בטח מעט מופרע או משהו אם הוא המציא חוקים כל כך משונים. האם שהיא באמת מאמינה שלא יכול להיות עולם עם כללים שונים? עולם כזה בטח קיים אלפי שנים מתחת למים כמו אטלנטיס, ויום אחד נראה כולנו אנשים ששמים את המזלג דווקא בצד שמאל כי משעמם לו בימין.
לפעמים נדמה לי שאני אטלנטיס בעצמי או מזלג שמשעמם לו.

פעם אחת אימא נהייתה חמת מזג כששמעה שאכלתי גלידה בשעה שהיה חורפי. "זה בכלל לא מתקבל על הדעת.", הסבירה לי למרות שבכלל לא הבנתי מה זה אומר. הכיצד אדע מה כן מתקבל על הדעת ועל איזו דעת מדובר בכלל- הדעת שלי, שלה, או שיש בחור אחד בשם 'הדעת' שזו העבודה שלו ואנשים באים להתייעץ אתו בנוגע לדברים דומים אולי.
ניסיתי להסביר לה שהכי כיף כשהגלידה לא נוטפת עלייך אבל היא לא הקשיבה לי, אז ככה בזהירות חמקתי לי החוצה בלי שתשמע בכלל, בעודה אומרת דברים חסרי פשר בשבילי לחלל האוויר. הגשם בדיוק הלך והתחזק, אז שמתי את מגפי הגומי האדומות שלי בחן, הרמתי את העיתון מסף הדלת וכך רצתי צוחקת לי במחולות ודילוגים אל הגשם הזועף כשהעיתון המסכן מעליי. התלבטתי אם לקחת את ליאו אתי אבל הוא הביט בי לא מרוצה גם הוא מבעד לחלון המטבח היבש כמו, שוודאי אימא אם הייתה חתול סגול הייתה מביטה.
כשחזרתי הביתה והיא הסתובבה אליי, היה לה מבט שנחקק בזיכרוני.

אחר כך בסוף השבוע אנחנו רואים איזה סרט בשחור לבן על עבריין תנועה או משהו דומה ואימא תמיד מזדעזעת והולכת לישון הרבה לפני הסוף. אני רוצה ללחוש ולהרגיע אותה שזה בסדר, אני אף פעם לא אבצע שוד, אבל היא תמיד עולה הרבה לפני שאני מספיקה לומר משהו.
"אני לא פושעת", רציתי ללחוש לה.רק כי לפעמים יש לי הרגשה שהיא חושבת שאני כן.


תגובות (11)

קטע מאוד יצירתי. מעניין אותי לדעת מאיפה הרעיון לחתול..?
אמא שלי תמיד הייתה יוצאת איתי לגשם, זה הופך אותנו למיוחדות? אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אמא שלי גם תמיד מציירת ומפסלת דברים יוצאי דופן כמו תרנגולות פרחוניות או יער של במבוקים. היא אוכלת מה שבא לה כשבא לה, גם אם זה אומר להכין מרק רותח בקיץ, והחתולה שלי לא שיפוטית בכלל, היא משונה ומעניינת לא פחות מכל אחד מבני הבית. למשל, אם מישהו הולך בבית היא תזנק לו על הרגל, אבל לייזר וחרקים פשוט לא מעניינים אותה בכלל. גם כדורים לא, רק אוכל מהקערה- היא זורקת חתיכות החוצה ומשחקת איתן כדורגל:)
בכל משפחה זה אחרת?

10/12/2014 15:19

    היי משי יקירה
    תראי… זה לא בדיוק ככה אצלי. בסהכ זה רק סיפור. אני לא אשקר ואגיד שלמסר אין שום קשר למה שאני חושבת ושההורים שלי לא חולקים איתי את אותה דעה… בעיניים שלהם סדר בא קודם ורק אז דברים כמו כתיבה. אצלי זה הפוך כי מה שחשוב לי זה מה שעושה אותי שמחה וכתיבה עושה אותי שמחה וסדר לא.
    שמחה שחשבת שזה יצירתי. כל פעם מחדש אני תוהה אם נהנית לקרוא אבל את לא עונה על זה. ההנאה שלך זה מה שהכי מעניין אותי בסוף. תודה על התגןבה (:

    10/12/2014 16:52

אבל למה אין לי אפילו מה להגיב? אני חושבת שהסיפור מדהים, רק שתדעי. באמת שהוא מקסים, כאילו אני משוחדת, אבל אני מניחה שזו העין שלי שלא מוצאת דברים שכאלה.
ד"א, מותר לאכול גלידה בחורף, זה לא כאילו זה לא בריא. יותר כיף לרוב האנשים לאכול חם כשקר בחוץ, אבל זה לא קטע בריאותי. אפילו בברית המועצות [לשעברוס] המון אנשים אולכים גלידה בליל השנה החדשה [יאמ]

10/12/2014 16:58

    ליזה ליזה ליזה ליזה… מה אני אעשה איתך ועם התגובות שלך שגורמות לי לחייך באמצע הרחוב ככה?! עוד אנשים יחשבו שאני משוגעת
    תודה רבה לך יקירה! התגובות האלה זה העונג שלי. לפעמים אני תוהה אם את סתם ילדה נחמדה שאוהבת להחמיא כי ממך לקבל דברים כאלה זה ממש הישג. תודה על הזמן שאת משקיעה בי, זה אין סוף של הנאות.

    10/12/2014 17:10

    אם אני סתם ילדה נחמדה, כנראה זה רק אלייך. יש כאן כל כך הרבה סיפורים שלא היו רוצים לקבל את התגובות שלי בכתב [אוקיי, לא כאן, אתר אחר, בכל זאת]

    10/12/2014 17:12

    איזה אתר??
    ונפלא לשמוע… מה שיפה באתר הזה שאפשר להיות בטוחים כמעט שאומרים לך את האמת בזכות האנונימיות. הייתי רוצה לבקש שגם אם תקראי משהו שתשנאי תודיעי לי על כך, אני באמת שמחה לקבל את דעתך.

    10/12/2014 17:22

אל תדאגי, אני לא צבועה. יש לי חברה לא אנונימית שמקבלת ממני ביקורות בונות בחיים האמיתיים, אצלך אני לא מוצאת על מה להעיר.
ועדיף לא לומר, זה יותר גרוע מהסיפורים שבפייסבוק.

10/12/2014 17:24

    חח בחיים לא ראיתי סיפור בפחיסבוק אבל אני אקח את המילה שלך על זה. והאמת את גם לא מצטיירת לי כצבועה בראש, אז זה טוב (: שמעי אם אי פעם תכתבי סיפור קצר או שיר או משהו אני אשמח אשמח אשמח אם תשלחי לי הודעה כי אני ארצה לקרוא אותו (:

    10/12/2014 17:33

    אוקיי סוויטי~

    10/12/2014 17:38

הרעיון יצירתי, האופן שהעברת אותו לכתיבה קצת פחות. זה התחיל בתור סיפור נחמד על ילדה שצבעה את החתול שלה בסגול. זה נגמר במערכת היחסים של הילדה עם אמה, ועל כך שאמה לא מבינה אותה. אני מניחה שאם קראת לסיפור "חתול סגול", הסיפור כולו ידבר על החתול, ולא על היחסים של הילדה/נערה עם אמה. והיכן החתול הסגול נכנס למערכת היחסים הזאת? מה הוא מביע? כמובן שהאמא צווחה. כך כל אמא הייתה מגיבה…
לסיכום, הגעתי עם ציפייה לסיפור ולפתע הוא קיבל תפנית אחרת. אולי התפנית מעניינת עם מוסר השכל, רק חבל שהחלקים בסיפור לא כל כך קשורים אחד לשני.
בכל אופן, הכתיבה שלך עדיין נפלאה (אולי סימני פיסוק חסרים פה ושם, אבל לא נורא). (:

12/12/2014 19:29

    מעניין… הלוואי ויכולתי להבין על מה את מדברת. זה סיפור מאוד כללי על ילדה והיחס של הסביבה אליה. החתול הסגול הוא רק סמל. גם האימא היא רק סמל. זה כמו קטע של יומן. היא מספרת על מקרים בחיים כמו מעין אפיון דמות, אבל זו דמות טרגית מעט. היא חיה בעולם שלה בלי שום קשר למציאות כמו מעין גיבורה. והיא גם משלמת על זה את המחיר.
    ואשים לב לסימני פיסוק. שמחה על כך שעדיין אהבת. אני לא הייתי בטוחה באמת בכתיבה שלי בסיפור הזה. תודה לך

    12/12/2014 22:41
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך