חתול לבן ירוק עיניים

ישבתי על-יד שולחן הכתיבה שלי, וחשבתי איזה סיפור לכתוב. כבר מזמן שלא כתבתי סיפור, בגלל שהייתי עסוקה בכל כך הרבה דברים. נשכתי את זנב העיפרון וניסיתי לחשוב. סיפור, סיפור, איזה סיפור אכתוב? חשבתי לעצמי. לפתע שמעתי נקישה על חלוני. הסתובבתי והבטתי בחלון, וראיתי חתול לבן כחלב שטייל על אדנו. התרוממתי והתקרבתי לחלון, בוהה בחתול המהפנט ביופיו.
פתחתי את החלון, והחתול מיד קפץ פנימה. הוא הביט בי בעיניים אפורות וגדולות, כאילו הוא רוצה ממני דבר מה.
"מה אתה עושה כאן, חתול?" שאלתי אותו. אני יודעת שהחתול לא יבין אותי, אבל הייתי מוכרחה לשאול. החתול הזה נראה מאוד מטופח ויקר, ומן הסתם שיהיה שייך למישהו. ואם הוא שייך למישהו, כיצד הגיע לכאן?
החתול ילל והתחכך ברגלי. התכופפתי לעברו והושטתי יד ללטף אותו, אבל נראה היה שהוא נרתע. החזרתי את היד במהירות, ורק התבוננתי בו.
הוא ילל עוד יללה אחת והתרחק. התרוממתי והתיישבתי שוב ליד שולחן הכתיבה שלי, ממשיכה לחשוב על רעיון לסיפור. שמעתי את החתול מילל בשלישית, והסתובבתי לעברו. אבל החתול הזה הוא לא היה אותו דבר כמו החתול שראיתי רק לפני דקה.
לחתול הזה צמחו כנפיים גדולות ולבנות מהגב, ועיניו האפורות החליפו את צבען לירוק בוהק. התקרבתי לחתול, והושטתי את ידי לנסות ללטף אותו שנית. הפעם החתול לא נרתע, ואני ליטפתי אותו. הוא גרגר והתחכך בי, מתענג על מגעי.
"מה אתה?" לחשתי לעברו, בלי צפייה לתשובה. החתול גרגר שוב והחל מתרחק שנית, הפעם לעבר החלון.
הוא הביט בי במבט חתולי, כמו נפרד ממני. לאחר מכן הוא קפץ על החלון, ויצא אל החצר הגדולה של ביתי. התקרבתי בצעדים מהירים לחלון והבטתי דרכו. את החתול לא ראיתי. כל שראיתי היו כמה נוצות בודדות, בוהקות בצבע לבן עם נגיעות ירוק.