חשבתם על זה פעם?

חשבתם פעם מה היה קורה אילו לא היו דברים רעים בעולם? אילו לא הייתה שנאה, אכזבה, ריחוק, כעס, האשמה, ויתור, הסתכלות שלילית? מה היה קורה ללא מוות?
טוב, בכל מקרה אני חושבת על כך.
חושבת על הנושא ולא עוזבת, לא מרפה.
חושבת כבר כל כך הרבה זמן על ׳מה היה יכול לקרות אילו׳
וזה משגע.
זה מגיע לרגעים של ניתוח הרגע, הסתכלות על משמעות המקרה והסתכלות על עצמך, פסיכולוגית.
אבל, ביני לבין עצמי אני יודעת: מה לעזאזל הייתי יכולה לעשות? איך הייתי יכולה לשנות את הסיטואציה הנוראה?? זאת הבעיה, שלא יכולתי.
כרגע אני יושבת במיטה, בוהה בקיר שמולי וחושבת, לא מוותרת.
כרגיל, מרפה מכל הדברים הלא חשובים, ומבזבזת את זמני.
בינתיים הספקתי להרחיק ממני את כולם. כולל חבריי, כולל אהוביי, אפילו כבר הוריי התייאשו ממני.
אין להם יותר כוחות נפשיים, כי הם יודעים בדיוק כמוני שאני האשמה.
לא רוצח, לא אדם נורא.
משהו יותר גרוע, אני.
אני מסתכלת על חיי במרירות וחושבת – איך אני יכולה להמשיך אותם כרגיל?? איך בן אדם שפגע באחותו הקטנה, שלא הספיקה להכיר ולחקור אפילו חלקיק מהעולם שעמד מולה, שחיכה לה?
כן, כולם יודעים על כך. אם אתם לא יודעים, אז כנראה חייתם על פלנטה אחרת בשנה וחצי האחרונה.
את המבטים המאשימים מזמן הפסקתי לראות, כי לא יצאתי מהבית בזמן האחרון.
וואו. שנה וחצי. בוודאי כרגע אתם מסתכלים על עברכם בשנה וחצי האחרונה ומתענגים על הפרטים הקטנים שעשו אתכם מאושרים. הלוואי והייתי יכולה לומר את אותו הדבר.
אבל מה אדם, שכולם כבר הספיקו להתרחק ממנו, לשנוא אותו, לוותר על הקשר איתו, או במילים אחרות – אדם בודד, יכול לעשות? איזו מטרה יש לי להשלים בחיי כרגע?
הרגתי אותה, אז למה אני מחכה? לפגוע בעוד אנשים בהמשך דרכי?
כאילו שזה בכלל אפשרי. במי עדיין לא הספקתי לפגוע? וכל זה עד גיל 16.
הידיעה שעשית משהו שאתה מצטער עליו כל כך, אבל לא יכולת לשנות אותו מתסכלת, מייאשת.
חושבים שלא חשבתי על הצטרפות לאחותי? בוודאי שכן.
רק שאתם, חבורת בני אדם טיפשים שהתמזל מזלם, לא בני אלמוות. עדיין חושבים שלחיות לנצח זה כל כך כיף?
זוכרים ששאלתי מה היה קורה ללא המוות? את זה אני כבר יודעת טוב מאוד, רק חבל שאני לא יודעת מה היה קורה ללא המוות שלה. חבל ש*היא* לא יודעת מה היה קורה ללא המוות שלה.
כל שאוכל לעשות כרגע זה רק לחשוב על העבר, ולנסות בחוזקה להתגבר על זה.
לנסות באמת לעזור למישהו, ולא רק לפגוע בבני אדם אחרים שמסביבי.

חשבתם על זה פעם? חשבתם על הטעויות שלכם? חשבתם על כמה אנשים כבר הספקתם לפגוע עד עכשיו? חשבתם על מה יכולתם לשנות?
אז תנו לי להציע לכם עצה, עצה ממישהי בעלת נסיון רב באומללות: כל עוד יש לכם זמן לשנות, שנו, הורידו את האגו שמפריע לכל כך הרבה הזדמנויות בחיים שלכם להגיע.
אל תגיעו למצב שבו תדברו על השינוי בזמן עבר, כמוני. אל תגיעו לכך שתצטערו על שלא דיברתם, שלא פעלתם, שלא עשיתם.
השתדלו תמיד לעזור, לא משנה מה, ונסו לחיות בעולם ללא שנאה, אכזבה, ריחוק, כעס, האשמה, ויתור, הסתכלות שלילית, כדי שלא תגיעו למצב שתסתכלו כך על עצמכם.
חשבתם על זה פעם?