חשבתי את חברה

אני לא מבינה אותך! אם את לא האמנת בשום דבר שאמרת לי, למה גרמת לי להאמין?! באמת חשבתי שאת מתכוונת, מתכוונת במה שראית, במה שהוא עשה, שהוא מתכוון… חשבתי… לא! הייתי בטוחה, האמנתי, שיש משהו, שיש משהו עמוק, אמיתי… לא חשבתי שאמרת לי את זה בלי שמץ של אמת.
לא חשבתי שתגידי לי את כל זה ובסוף תרכלי עליי עם החברה הכי טובה שלך על זה שאין סיכוי, שאין לי סיכוי… אני הכי לא מאמינה שאת! מכל החברים שלי, מכל מי שספרתי לו… דווקא את!
דווקא את? למה? אני באמת שואלת! למה *את* לא סיפרת לי?! למה להוציא אותי מטומטמת? תעני לי עכשיו… לא חשבת אף פעם שיש סיכוי שהוא אוהב אותי? אפילו לא איזה רגע אחד…?
למה לא? באמת… למה לא? כי אני לא מספיקה לו? כי הוא יכול להשיג כל אחת אחרת?
יותר יפה? יותר חכמה? יותר מוכשרת? יותר מצחיקה? אני לא מספיק מכל אלה? אני לא יפה? אני לא כזאת חכמה… אבל הוא בטוח לא יותר! אני כן מוכשרת, ואת זה אני יודעת, אני לא צריכה אף אחד שיגיד לי שאני מוכשרת, כי אני יודעת שאני כן, אני מודעת לכל הדברים שאני עושה, וזה הרבה… ואני לא מצחיקה? באמת? בטוח.. מאה אחוז יש יותר מצחיקות ממני, אבל אני לא? ממש לא? בכלל לא?
אז למה היית כל כך פסימית? כי הוא יותר?