חרב מרחפת מעל ראשו / השרוט
לפני שנים מספר, היה בטחונו העצמי נמוך במיוחד – היה הולך שפוף ממקום למקום ולא מישיר מבט לעולם.
כל זה קרה עד שינוי בגישתו, שלאחריו החל להישיר מבט ולהביט קדימה – אל האנשים אליהם דיבר, מהם פחד כל כך, אל הדרך בה הוא הולך ואל העתיד.
בטחונו העצמי הלך ונבנה, אך יום אחד החל להבחין במשהו – מעין חרב, רבת עוצמה ומפחידה, אשר מלווה אותו לכל מקום אליו הוא הולך ומאיימת עליו – שאם יזדקף ולו במעט, היא תפלח את ראשו.
למען האמת, באחד הימים – כאשר חש גאווה כלשהי בלתי מוסברת, וגבו הזדקף קמעה בעקבות הרגשת גדלות כלשהי, נחתך ראשו מעט ונשארה לו צלקת.
הוא הבטיח לעצמו כל עת שינסה לא להתגאות יותר מדי בהישגיו, אך גם לא לפגום בבטחונו ולחזור למצבו כפי שהיה בעבר.
כעת הוא בין שני צדי הסקאלה – מפחד להרים ראשו יותר מדי, אך גם לא מוכן להרכינו בשנית.
תגובות (1)
כל כך נכון זה קשה למצוא את האיזון בין בן אדם שקוף מושפל חסר ביטחון לבין אדם גאוותן כאשר מוצאים את האיזון יותר קשה ליפול לתהום