חסר פואנטה

ריח הטיגון והמתיקות עלה מהמטבח ואפף את כל הקומה התחתונה. צעדים מהירים נשמעו על המדרגות, ואחריהם צעדים איטיים. אלו היו לילי ומת'יו. לילי יורדת במהירות ובשמחה, ומת'יו נגרר אחריה בחוסר רצון. הם ישבו מול השולחן העגול, ואביהם הניח על השולחן צלחת מלאה בפנקייקים עם חמאה וסירופ מייפל. רגליה של לילי לא הפסיקו לזוז בהתרגשות,
"בוקר טוב! מישהי נרגשת לקראת היום הראשון ללימודים, הא? איזה כיף." אמר אביה, ולילי הנהנה במרץ. זה היה היום בו היא עברה מיסודי לחטיבה, מילדות לבגרות. היא אספה את שיערה השחור והחלק והחלה לאכול. לעומתה, מת'יו שפשף את עיניו. לילי צחקקה ממבטו העייף,
"שיחקת בפלייסטיישן כל הלילה, נכון? פלישת החוצנים 2?" והוא חייך אליה בשובבות,
"שווה את זה."
מערכת היחסים ביניהם הייתה חברית וילדותית. למרות הריבים, הם אהבו לשחק משחקים יחד.
לילי עלתה במהירות במעלה המדרגות וקראה,
"אני יוצאת להתארגן!"
היא התקלחה, הסתבנה בקפידה בעוד המים החמים שוטפים אותה. היא ווידאה לדאוג לעצמה בצורה הכי מושלמת שאפשר בשביל יום חשוב כמו זה. לאחר שיצאה, סירקה את שערה השחור היטב, מרחה קרם על פניה וגופה, היא התלבשה בחולצת בית הספר הלבנה וג'ינס רחב. היא מרחה את שפתיה בשפתון ורוד עדין ולא מבריק. ולאחר ששמה את הבושם הקבוע שלה, מסתכלת במראה וגאה בעצמה, היא ירדה לסלון עם היקלוט שלה על גבה.
"לא שכחתם כלום?" שאל אביהם של לילי ומת'יו. גם מת'יו היה מאורגן, אם כי הוא נראה מאוד ישנוני ולא מסודר. הוא היה רק בכיתה ד', ולא היה כל כך אכפת לו.
לילי יצאה מהמכונית, עליה היה לקחת את האוטובוס בזמן שמת'יו יכל לנסוע באוטו לבית הספר – בית הספר שלו נמצא בדרך לעבודה של אביהם. היא עלתה בזריזות על האוטובוס. הוא היה מעט מלוכלך, בובות וצעיפים של כדורגל מקיפים את מושב הנהג. לילי התיישבה באחד המקומות מקדימה, מניחה את התיק על הכיסא לידה. היא לא מצאה את חברה שלה, או למעשה, אף בן אדם שהכירה לצידה. נער בגילה התיישב לידה, והיא מיהרה להזיז את התיק.
"שלום," אמרה בחיוך. היא לא זיהתה אותו. עיניו הכחולות הביטו לשנייה בעיניה.
"היי." הוא אמר, והנסיעה המשיכה בשקט.