חסרת כל שם, צורה או מטרה

עומדת לנגד עיניך,
נועצת עיני במבטך הקר,
מנסה להסתיר את החרדה,
חסרת כל שם, צורה, או מטרה.
עינייך נוקשות,
קשות כאבן,
את פני צורבות,
למרות העובדה הפשוטה-
הן קפואות.
אני חוששת שתטעה שוב,
שתחולל מעשים שאינם נסלחים.
אך בעומק לבי אני יודעת,
לחשוש אין סיבה.
אני מדממת,
ובך הדם אינו זורם עוד.
אני חמה,
ואתה קפוא.
כבר חלפת,
הותרת אותי אבודה,
חסרת כל שם, צורה, או מטרה.
אני סוערת,
לחוצה,
הדמעות זולגות ללא הפסקה.
אני נועצת בך מבט יוקד,
דורשת שתביט בחזרה.
קפאת,
ואיתך קפאה כל משמעות בודדה.
נותרתי לבדי,
חסרת כל שם, צורה או מטרה.