חמוד שבא לאכול אותך
העולם מתחלק לשניים-
אוכל, ולא אוכל.
ואתה בהחלט אוכל ראוי לזלילה.
אז מה אם חיבבתי אותך פעם
או אם היו לך חיים
כי בחיים כולם מתים,
הדרך לא משנה לי.
האוכל שלי מתחלק לשניים-
ילדים ומבוגרים.
אתה יותר נוטה לסוג הראשון.
אמא שלך אפילו הייתה איתי בכיתה,
אמרה שבקרוב כולם ידעו כמה אני טובה.
טוב, כנראה שבזה היא טעתה.
הילדים שאני אוכלת מתחלקים לשניים-
אלו שצורחים, ואלו שלא.
אתה ללא ספק נמנה עם הקבוצה הראשונה.
תהיה בשקט קצת,
אם אני הייתי צורחת ככה בילדותי
הוריי היו צורבים את עורי.
שזה בזבוז כי עור הוא החלק הכי טעים.
אתה עכשיו מתחלק לשניים-
מדמם, אבל מבפנים כבר לא.
וכשאני נעזרת בך כדי לספק את רעבוני,
אני מקווה שמישהו יחתוך גם אותי
ויגרום לדימום שלי סוף סוף להיפסק.
תגובות (6)
קניבליזם *~* אך נוסטלגיה…
היה קצת קשה לי לקרוא את זה מסיבה כלשהי
-לא נפשית- פשוט החילוק של השורות והמילים…
אולי זו פשוט אני והראיה הסדוקה לגמרי שלי.
~צורך קשה במשקפיים שלא נמצאות כרגע אצלי~
הרעיון מקורי ובנאלי באותו הזמן.
זאת אומרת זה יפה.
כלומר, אוף נו אני גרועה בלנסות לסדר את המחשבות שלי למשהו מובן!
בקיצור זה יפה, נזקק פה ושם לשיפור אבל בסך הכל מעניין.
חחח תודה על הביקורת. אני גם מרגישה שזה בנאלי, אבל בכל זאת נהנתי לכתוב את זה.אשמח אם תתני לי דרכים לשפר כשתארגני את המחשבות שלך :)
הידד לי! למה בדיוק?
כי החזרתי לעצמי את המשקפיים ואני גאה בזה.
קראתי שוב את הקטע ולדעתי הוא בכלל לא זקוק לשיפור!
-מה חשבתי לעצמי כשכתבתי את הביקורת הקודמת שלי?-
אחרי כמה סדרות יפניות הבנתי שקניבליזם זה לא כל כך מבעית.
למעשה זה בכלל לא.
שתביני שיש דברים הרבה יותר גרועים 0-0
-כןכן תמימותי הלכה לה לנופש-
זה כיף לא יאמן לכתוב על קניבליזם.
יש לי מחברת שלמה שנועדה לכל מיני קטעים מסוג זה .
-למקרה שמישהו מכעיס אותי ואני רוצה לתאר את המוות שלו-
או שפשוט אני במצב רוח לעצמות מרוסקות ודם נשפך.
אני חושבת שמה שכתבת גאוני ולא בנאלי בכלל.
-צורך עז ליסתור לעצמי על דברים שכתבתי בביקרת הקודמת-
וזהו.
בתודה, לא אחת שכותבת ^^
חחח גרמת לי לצחוק בקול רם.
אהבתי את החוסר החליטות שלך כי גם אני כזו, ובאמת אין דבר יותר מספק מלכתוב על מוות של מישהו מעצבן. תודה שהקדשת זמן לסטיות שלי. את נשמעת בן אדם מעניין
החלטיות*