חלק מהמשפחה

היא נישקה קלות את לחיי, הנשיקה הייתה קצרה וקלילה, בדיוק כמו שהיתם מברכת לילה טוב,אך אני לא יכולתי להסתפק רק בזה, לא ממנה.
אחזתי אותה ממותניה ומשכתי אותה קרוב יותר אליי, נתתי לה רגע בשביל לדחות אותי, אך כאשר היא לא עשתה זאת, נישקתי את שפתיה.
אני יודע שלא הייתה לי שום זכות, אך לא יכולתי לתת לה פשוט לחמוק מבין אצבעותיי.
היא גרמה לי להרגיש שייך, לעזאזל, המשפחה שלה קיבלה אותי כאחד משלהם בזרועות כל-כך פתוחות שלפעמים שכחתי שאני לא באמת חלק מהם. אני יודע שזה לא נכון להיות איתה במערכת יחסים רק בגלל שאני רוצה להיות חלק מהמשפחה שלה, אבל אני פשוט לא יכול לוותר על זה.
כנער שגדל עם אבא מנוכר וללא אימא, המשפחה שלה הייתה כל מה ששלי מעולם לא הייתה, ולעזאזל, הייתי מוכן לעשות הכל בשביל להיות חלק מהם.
חוץ מזה, היא הייתה לגמרי נחמדה, חמודה, מצחיקה ואם לומר את האמת אין לי מושג מה היא מצאה בי, אבל אני לא מתכוון לאכזב אותה.
אני עומד לעשות כל מה שאני יכול בשביל לגרום לה להיות מאושרת, בגלל שבעוד שממש אהבתי את המשפחה שלה, הדבר היחיד שגרם לי להרגיש בבית היה החיוך שלה, אפילו כאשר הוא היה לא יותר מגיחוך הוא עדיין גרם לי להרגיש חמימות.
ולמרות זאת, אני לא אוהב אותה, לא בדיוק, אני מחבב אותה, אפילו מאוד, אבל אני לא יודע אם מה שאני מרגיש אליה הוא הרגש שסופרים ומשוררים כותבים עליו כבר מאות שנים.
ולמרות זאת, אני רוצה להישאר איתה לנצח, בגלל שלהיות איתה, מרגיש כמו לחזור הביתה ואני לא מדבר על הבית הנוראי שגדלתי בו, אלא כמו הבית של הוריה, מקום כל-כך חמים ומזמין, מקום שאני שונא לעזוב.