חלק לא שלם אצלי

אתמול בלילה שכבתי במיטה, קצת אחרי העבודה, וקצת לפני שהתחיל עוד יום חדש.
וחשבתי עלייך,
אפילו התגעגעתי קצת.
הסתכלתי בתמונות שהשארת אצלי בפלאפון,
נזכרתי ברגעים כאלו שרק אחרי שנגמרו הבנתי כמה היו מיוחדים.
הצלחתי לשמוע את הצחוק שלך.
ולרגע משב רוח עבר פה עם הריח שלך,
הוא היה רחוק ממני,
איך פעם חשבתי שהוא קרוב מידי.
אספתי לעצמי את הזכרונות שלנו,
הכנתי סרט קצר בכיכובינו,
ועד לבוקר שלמחרת הקרנתי לעצמי את הסרט שלנו.
ישבתי בשורה הראשונה וראיתי אותנו,
ראיתי אותך מאושרת,
ראיתי אותך צוחקת,
ראיתי אותך בוכה מגעגוע ומתחננת שאחזור.
ראיתי אותי מוותר,
מנסה להתחמק,
מחפש רק דרך מילוט מהחיים שלנו ביחד.
כמה רצית להישאר,
לא ידעתי מה לעשות, ברחתי.
השקט חזר אליי,
נשמתי לרווחה והרגשתי שוב חופשי.
בזמן שאת אוספת זכרונות שזרקתי על הרצפה,
ומנסה להרכיב אותנו מחדש.

את חלק לא שלם אצלי,
חלל ריק שנשאר ומחכה שישלימו אותו.
אל תמלאי אותו.
תשאירי לי את הרווח הזה ביננו,
אני מבטיח,
כשהוא יתמלא,
לא אחשוב עלייך יותר.
לא אתגעגע.
לא הלילה.
לא איתך.