חלומות סגולים

הוא הגיע לשם, הוא סוף סוף הגיע.
אחריי שנים שבהן לילה אחר לילה הוא ניסה להגיע ונכשל, אחריי שהתחיל להשתכנע בעצמו שאולי זה פשוט לא יקרה, הוא הגיע.
הוא יודע שאמרו שזה מסוכן בחדשות, הוא שמע אזהרות רבות על הכניסה לכאן, אבל הוא כבר החליט וכשהוא מחליט משהו אין מה לעשות עם זה, הוא הולך להתמיד עד שהוא יצליח.

הוא פקח את עיניו והביט מסביבו, המקום היה בדיוק כמו שתואר בכתבה ההיא: אדמה סגולה לחלוטין שמתפרשת עד גבול הראיה שלו וכנראה שגם מעבר לזה. השמיים הירוקים חסרי השמש והכוכבים, זה בדיוק כמו שסופר, זה כמעט מצחיק אפילו.
כמה שהוא רצה להגיע לכאן, כבר נמאס לו מהחיים הרגילים בארץ, מאז שנתן ניתק אתו קשר הוא ראה את העולם אחרת לגמרי, גם אשתו כבר לא עונה לטלפון.
הדבר היחידי שהוא מצטער עליו הוא שלא יכל להביא את רכושו לכאן, ממילא הוא לא מתכוון לחזור. הוא היה מעריך אם לפחות הוא היה יכול להביא את בגדיו. אם כבר בגדים, הוא בכלל לובש משהו? הוא מסתכל על גופו וקולט שזה לא גופו הרגיל, הגוף הזה ירוק לחלוטין, כמעט כמו אחת הדמיות מהסדרות המצוירות שהיה רואה בתור ילד.
הוא החל להלך על האדמה הסגולה. כל מגע רגל על האדמה גורם לו להרגיש יותר ויותר שייך לכאן, אבל הוא לא יכול להישאר כאן. הוא צריך למצוא את האיש הירוק.
הוא יודע שאם לא ימצא אותו עד שיתעורר הוא יצטרך לחזור לבית הנוראי שלו ולהמשיך לחיות את החיים המתישים שלו, בגלל זה הוא כיבה מראש את השעון המעורר וסגר את התריסים, שלא יהיה סיכוי שיתעורר מוקדם יותר.
הוא ממשיך לחפש את האיש הירוק. בדיוק כמו בכתבה הוא רואה באופק כדור צהוב.
לפי מה שהוא יודע עכשיו זהו השלב הכי טריקי, פה רוב האנשים שניסו לעבור נכשלו.
איש ירוק מופיע לפניו, אבל הוא יודע שזהו לא האחד שהוא מחפש. האחד שהוא רוצה נמצא בכדור הצהוב.

האיש הירוק שמולו הוא אשתו.
לא סתם הדמיה, זו אשתו והוא יודע את זה. הוא רואה אותה בוכה, מתחננת אליו שלא יעבור, אבל הוא כבר נחוש, היא רק רוצה להשאיר אותו במקום, כמו תמיד.
הוא מרים את ידו ודוחף את אשתו מהדרך. היא נופלת על הרצפה ומתנפצת כמו שברי זכוכית.
הוא מרגיש רע שעשה את זה, אבל הוא כל כך קרוב אל הכדור, הוא לא הולך לעצור בשלב הזה, לא לכלום, לא לשום דבר.

עוד איש ירוק. מולו מופיע נתן. הבן שלו שהוא כל כך אוהב.
נתן מחייך ומבקש ממנו חיבוק, אבל הוא יודע שהוא לא באמת רוצה את זה, הוא פשוט רוצה להשאיר אותו שם, למנוע ממנו להתקדם.
נתן הוא כמו כל שאר בני האדם, חתיכות של חרא שלא עוזבות אותו, מונעות ממנו באמת לנשום. הכעס מצטבר בו, הוא מחטיף אגרוף לנתן, גופו מתגלגל על הרצפה אבל לא מתנפץ כמו שלה.
נתן קם, עם דמעות בעיניים, הוא אומר לו שהוא אוהב אותו, שהוא מצטער שהוא ברח ממנו, שהוא גרם לו ולאימא לריב ולהיפרד, הוא רק רצה לחזור הביתה אבל לא היה לו אומץ, הוא פחד שזה כבר מאוחר מדי.
הוא בא ונותן לנתן חיבוק, חיבוק אחד חזק, כל כך חזק עד שנתן מתנפץ.
הדמעות כבר מפסיקות לזלוג מן העיניים.
הוא הגיע אל הכדור הצהוב.
"אתה בטוח שאתה רוצה לעבור?" שאל האיש הירוק, הוא אמר לו שכן.
נמאס לו מהכל. הוא רוצה להגיע כבר לשם, נמאס לו לחכות.
כל מה שנשאר לו אם יוותר אלו חיים של חרטה, אין לו מה לפספס.
"להתראות", אומר לו האיש הירוק, דמעות בעיניו.
הוא עוצם את העיניים, הוא אומר בלבו שלום לנתן ולאשתו, הכול מחשיך.

גברת רובינשטיין, אלמנה ממורמרת ועצבנית צופה בחדשות, בעלה הלך לעולמו בעקבות החלומות הסגולים מלפני שלוש שנים, קללה נוראית על חייה.
לפחות זה הביא עליה גם דברים טובים, הבן שלה, נתן. ברח מהבית לפני יותר מעשרים שנה אך הוא החליט לחזור אליה.
הוא טוען שאבא דיבר איתו בחלום ונתן לו את האומץ לחזור הביתה אחרי כל השנים .
היא ונתן מתיישבים על הספה וצופים בחדשות.
השדרן ממשיך בדבריו.
"כמו שרובכם יודעים, המחלה המסתורית בשם החלומות הסגולים ממשיכה להפיל מיליוני אנשים בפח מדי יום, המחלה המסתורית, שתוקפת אנשים במהלך שנתם מתקשרת עם החולים במחשבותיהם וגורמת להם לעזוב את חייהם. עד כה כ 20% ממדינת ישראל נפלו למחלה הנוראית."
גברת רובינשטיין מחבקת את בנה ומפיה נפלטת תהיה.
"נראה לך שאם אני אחלה בזה אני אוכל לפגוש שוב את אבא שלך?"
נתן שתק ובכה.