חלום

הלילה חלמתי חלום.
ובחלום הופעת אתה בבהירות שאינה אופיינית
למיסתורין שאופף אותך.
יותר ברור וישיר מאי פעם.
חייכת אליי מרחוק ובעייניך מבט שהיה רציני וגאה ובאותה העת גם ילדותי ומתלוצץ.
נשענת על קיר הזכוכית העצום בעודך מביט בי.
הייתי לחוצה, צעדתי דרוכה לקראת דבר מה שכנראה היה חשוב, לבושה בבגדים מהודרים
ואילו אתה רגוע ושקט, חולצה דקיקה מונחת לגופך מעל מכנסיים קצרים.
צבע החולצה היה תכלת, כצבעם של שמיים בהירים ומלאי תקווה.
עצרתי והתקרבתי אליך, לא מספיק קרובה הייתי ככל הנראה אז משכת אותי אלייך צמוד לגופך וחיבקת בחום, הנחת את ידייך במקומות הנכונים.
הכרנו אז רק זמן מועט וזה היה החיבוק הראשון. מאוחר יותר,במציאות, הצטערתי שלא היה זה גם החיבוק האחרון, כי כל חיבוק או מגע שהגיע אחריו היה שקר ותו לא.
חבל שהמציאות אינה כמו החלום.