חלום על שלג

שלג נפל מהשמים, בפיסות קטנות של קרח.
הושטתי את היד, והרגשתי את הקור של פתית שלג אחד בודד שנחת לי על היד.
"שלג." אמרתי בשקט, ובהיתי בפתית עד שהוא נמס על כף ידי. הבטתי מסביב,
הרחוב היה נקי בינתיים, מלבד ערמות שלג בודדות בצד הרחוב , אבל ללא ספק עוד מעט הוא יתכסה בשטיח קפוא. עצמתי את עיני לשנייה, הרגשתי שאני לגמרי לבד בעיר, ואין עוד אף אחד. למרות שלידי עמדו כמה אנשים שהכרתי, אך בשביל אף אחד כאן לשלג לא הייתה משמעות רבה כל כך כפי שהייתה בשבילי. אולי כי זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעת הטבע הדי שגרתית הזאת? אבל גם גשם, שראיתי פעמים רבות, תמיד גורם לי להתרגש. אני מסתירה את ההתרגשות, אני מרגישה שעיני נוצצות. האנשים מרגישים קרים יותר מהשלג, והם פשוט הולכים כרגיל, ואני עצרתי הכל ופשוט עמדתי שם. ילדה זרה, בעיר זרה. ורק הקור מחבק אותי ומבקש ממני להישאר.