חיי כלב

אני נולדתי בשגר עם עוד ארבעה אחים. לי קראו לוק, אבל אני לא זוכר איך קראו לאחים שלי, כי קצת אחרי שלמדתי לנבוח מסרו אותי למשפחה אחת שאמרה שהם רוצים ״כלב לברדור.״ איזה לברדור בראש שלכם? קוראים לי לוק!
בחיי, בני אדם הם כאלה חיות מצחיקות. לפעמים אני בכלל לא מבין אותם!
הם למשל, אומרים לי ׳אסור!׳ אם אני לועס את הספה, אבל הם אף פעם לא טעמו אותה, הם לא יודעים כמה שזה טעים! חוץ מזה, לפחות שיביאו נימוק או הסבר, למה אסור לי?
הם מוציאים אותי לטיול, וזה כיף מוחלט, אבל הם רוצים שאני אעשה בחוץ! מדוע? האם אני לא חלק מהמשפחה? והם עוד סוגרים את הדלת אחרי שהם נכנסים לשירותים בבית, כאילו אני לא יודע מה הם עושים שם!
פעם אחת כשנסענו באוטו לאיפשהו, הם הדליקו מין מלבן מוזר כזה שעשה רעשים ממש מרגיזים, והם עוד קראו לזה באיזה שם מוזר, משהו בסיגנון מיזוק, מוקזה… אה כן- מוזיקה.
בלילה הם עולים על מין שולחן עם שמיכה ומתכסים, אף פעם לא ניסיתי לישון על שולחן, בשביל זה יש ריצפה.
בני אדם הם עלובים, הם כל כך עסוקים במה שאין להם ועד כמה הם אומללים, ובמקום לעזור זה לזה הם יורים אחד על השני.
ולמה אני צריך לאכול אוכל שונה? הרי כולנו בני אדם! אה, בעצם אני כלב… נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שיש לי חוש טעם! תאמינו לי, בורקס זה הרבה יותר טעים מ׳בונזו בטעם עוף׳…
בני אדם גם לא מריחים כלום! כשהם רואים זבל הם אומרים ״איכס! מסריח!״ אבל הם לא מבחינים בריח המתוק של הרקיבות, בחמיצות של העובש, בסמיכות של היושן! שילוב מלבב שכזה פשוט קורא לי לרחרח ולחקור את הממצאים שבערמת הזבל. גם השמיעה שלהם נוראית! יש להם שתי הגדרות לרעש: חזק או חלש. הם לא מבינים שחלש זה פשוט פחות קול מחזק? אם הם היו מקשיבים באמת, הם היו שמים לב למשק הכנפיים של הציפורים, רישרוש האדמה, חיכוך הפרווה של חתול, חריקת האספלט מתחת לצמיגים.
בנוסף, רציתי להבין- מה הקטע עם הפקודות שלכם?
״שב!״ אתם אומרים לי. באמת שאין צורך, אני אשב כשיתחשק לי.
״לך תביא!״ אתם אומרים לי. בשביל מה? כדי שאחזיר לכם את הצעצוע ותזרקו אותו שוב. זה מטופש!
אם אני נובח, יש לזה סיבה טובה! אחרת איך יכולתם לראות שהסיר על הכיריים גולש? לא ראיתם, הייתם עסוקים מידי בלהגיד לי לשתוק ואחר כך בלכעוס עליי כי הפתיתים נשרפו. לא נורא, יש לי בונזו לתת לכם…

אני נאלץ להפסיק כאן, כי החתולה של השכנים שוב נכנסה לטריטוריה שלי ואני צריח לנהום עליה בכעס, ככה זה, בסוף היא תלמד.

שלכם בנביחה:
לוק.