חולה
אני חולה.
שוב המחלה במעצבנת הזאת. אין לי חום, אני פשוט משתעלת ומשתעלת, עד שכל הגוף שלי כואב ואני מרגישה כאילו אני עומדת להקיא דם.
אמא לקחה אותי לרופא. הוא אמר שהכל נראה בסדר ונתן לי כדורים נגד שיעול.
הכדורים עובדים כמו קסם. אני יכולה לישון, אני יכולה לאכול, אני יכולה לצאת מהבית!
הכל טוב יותר כשאני לוקחת כדור. לא כואבת לי הבטן, לא כואב לי הראש, לא כואב לי הגרון.
עברו שישה ימים מאז שהתחלתי לקחת את הכדורים.
אבא אמר לי לא לקחת היום כדור, שיכול להיות שהבראתי. אמרתי לו שאני לא מוכנה, שאם אני לא אקח כדור אני ארגיש רע.
אבא אמר שהוא מפחד שאני אתמכר, בכדור יש הרואין.
אמרתי לו שאם הרופא נתן לי כדורים לעשרה ימים כנראה שהוא לא חשב שאני אתמכר. אבא אמר שזה רק ליתר ביטחון, ושזה מסוכן.
אף פעם לא הבנתי למה דווקא מה שגורם לנו להרגיש טוב, רע לנו.
עכשיו, אני מרגישה רע.
תגובות (3)
נהדר.
סיפור קצר, חלק, ישיר וכנה, והכי חשוב: מעביר את המסר שלו בלי בולשיט.
גם לי זה קורה בחורף, אבל עם הנוזל לאף. האף שלי כל כך סתום שאוויר לא נכנס, לא יוצא, ולא נשאר. בחורף שעבר הייתי כל כך מכורה, שגם כשהאף לא היה סתום הייתי לוקחת.
אם הסיפור אמיתי, חשוב שתזכרי שככל שלוקחים את התרופה, היא מביאה את המחלה אלייך (בגלל שלקחתי יותר מידי נוזל לאף, האף שלי היה סתום גם שהוא לא היה אמור להיות).
חזק ואמץ, כתיבה מעולה: ממני, ליסה.
אין לי מה להוסיף אחרי מה שליסה אמרה (:
כל הכבוד
-לוסי-
תודה רבה, אני אזכור את זה