חודש של עסקים

אביגיל פלטה אנחת הקלה בפני האיש שפניו הנאות חבוקות בזרועותיה.
כשחודש לפני כן פגשה אותו לראשונה, היא ידעה שהוא האחד. היא ישבה שם ודחפה פופקורן לפיה בדיוק כשהוא וחבריו המגודלים נכנסו בצעקות לאולם. את קשר העין שחלקו אז, הזיכרון הראשון המשותף לשניהם, לא תשכח לעולם. היא הבינה שזה זה, זה הוא.
"היי" היא אמרה לו. "היי" הוא אמר לה. ובמקום לשקוע בסיפור צפוי שערוך רע ועלה 39 שקלים, הם שוחחו. הוא אמר לה שהוא עובד במפעל משפחתי גדול לייצור בקבוקי קולה והיא דיברה על עבודה משרדית משעממת באיזו סוכנות. סוכנות נסיעות.
שבוע לאחר מכן הם שוב נפגשו שם. כל אחד עם 39 שקלים נוספים בכיסו. הוא חייך ואמר "ממש צירוף מקרים". היא חייכה ואמרה "ממש צירוף מקרים".
אבל מה שהיא ידעה והוא לא ידע והיא גם לא רצתה שהוא ידע זה שהיא צירפה את המקרה הזה. במשך שבוע היא ריגלה אחריו מעל לספרים פתוחים שהיא מעמידה פנים שהיא קוראת בהם, מתחת לשולחנות בהם הוא יושב, והביטה בו מבעד לזגוגיות מצלמות האבטחה.
הוא שאל איך מתקדמת העבודה בסוכנות, והיא אמרה שהיא קרובה לעוד סיום מוצלח של פרוייקט. היא שאלה מה התפקיד שלו בעסק, והוא אמר שהוא האחראי על כוח האדם. היא שאלה מה התפקיד של "אחראי כוח אדם" כולל, והוא אמר שעל אחריותו נמצאות החלטות על העסקת עובד זה או אחר ופיטורם.
ואז הם נפגשו יום יום.
היה קשה לשלב בין העבודה והבילויים וכל שאר הפעילויות בחייהם, אבל הם נתנו מאמץ משותף לקיום הפגישות האלה. הם אהבו אותן. היא שאלה שאלות והוא ענה, ולפעמים הוא שאל שאלות והיא ענתה. לפעמים הוא היה בא עם חיוך וסיפר שקיבל איש חדש למשרה במפעל, ולפעמים היה בא עצבני ומהתנהגותו היה ניתן להבחין בבעיות בעסק. היא תמיד הייתה באה עם חיוך, שגדל וגדל ככל שעבר הזמן.
לוקח לו הרבה זמן להבין, היא חשבה.
ואז באיזה יום שלישי אחד, בערך שלושה שבועות אחר שהכירו, הוא התחיל כנראה להרגיש במשהו מוזר אז הוא הפסיק להיפגש איתה. והיא המשיכה להיפגש איתו, בלי שידע.
מחלונות הציצה בו בעת שדמיונה עבד ללא מעצור וחשב על דרכים לגרום להם להיפגש שוב, לשוחח שוב.
הוא מאוד עניין אותה. היא רצתה לדעת עליו יותר.
אז היא למדה עליו בהתבוננות.
למדה את תורתו של השאנן במשך שבוע. ובסיומו ניגשה לארון הבגדים, בחרה שמלה צמודה ומעיל חם וגדול, וניגשה לקולנוע. בפעם השלישית באותו החודש. והוא היה שם, היא ידעה את זה כבר. בהפסקה של הסרט, מטושטשים מדיבורים, נטשו שניהם את האולם לטובת אויר הלילה הקר. ובסיומו של אותו הלילה, כשהחלו השמיים להפריח ניצני אורות, הוא רכן לנשקה והיא רכנה לעברו, ידה מגששת במעיל החם והגדול.
ואז אביגיל הרגה אותו, את הרוצח השכיר והמבוקש הזה.