זרועות של בגרות\תמנון

"הו!-הא!" כולם צעקו פה אחד והתחיל לעלות מאמצע המעגל שהם עשו עם אבנים עשן.
"הו!-הא!" הם צעקו שוב, חיככו אבנים זו בזו וניסו להדליק את מדורת השבט.
הם הזמינו אותי למעגל האנשים שהם עשו.
הרגשתי כל כך קטן.
לכולם כבר היו נוצות וחגורות, אני חושב של- דורק היו שתי חגורות ושלוש נוצות.
והרי הוא רק בגילי!
"הוא!-הא!" המדורה נדלקה.
הרגשתי את החום שלה, את ההרגשה הנעימה של המדורה.
הם הגישו לי את זרועות התמנון.
עמדתי ביציבות, לקחתי את הזרועות וקשרתי אותן סביב גופי.
הן לחצו עלי ונדבקו לגופי, ההרגשה ממש דביקה.
"אה!!" צעקתי ורצתי לכיוון האש.
הזרועות של התמנון הפריעו לי קצת, אבל החלטתי לא להתלונן.
קפצתי.
זה היה מפחיד, אני לא אשקר.
אבל אחרי הקפיצה אתה מרגיש… אתה מרגיש…
מרגיש את השיער שלך מתנופף לאחור, את העיניים שלך דומעות ומתחממות בנעימות, את הידיים שלך מרחפות.
כל זה בפחות משנייה.
נחתתי על הרצפה וכולם הריעו לי.
ועכשיו אני יכול לומר:

עכשיו, עכשיו אני חלק מבוגרי השבט.