זמני

הכל זמני.
זה ידוע. העולם זמני; הרי בסוף התעשייה והטכנולוגיה יגברו על הטבע. האנשים זמניים; הרי בסוף כולם מתים. החברים זמניים;  הרי בסוף תריבו ותנתקו קשר.
הכל פשוט זמני.
אבל לפעמים, לא בא לי.
לא בא לי להרגיש את הכאב שבלאבד חבר.
לא בא לי לחוות שיברון לב.
לא בא לי לצפות בבני משפחתי מזדקנים ומתים.
לא בא לי להרגיש את הבדידות
ואת שבירת הלב כשלא אצליח במשהו
ולצפות בחלומותיי מתנפצים, בזה אחר זה.
פשוט לא בא לי.
ואני יודעת, שאלה החיים. אין מנוס.  אין לאן לברוח.
תמיד אמרו לי לראות את חצי הכוס המלאה. אבל , גם להתעלם מהחצי הריק זה לא רעיון חכם.
כי החושך תמיד שם. ביחד עם הרע, האכזבה, הבדידות , העצב והדיכאון. כולם שם, אם תרצו בזה ואם לא.
וצריך לדעת איך לחיות באיזון עם שני הצדדים, זה הכל.
זה מה שיעשה בן אדם למאושר.
עד שהוא ימות.
כי גם הוא,
כמו כל שאר הדברים,
זמני.