זמן

בס"ד

הוא תמיד דוהר קדימה, טס.
הוא לא מתחשב,
הוא החכם מהכול, כי הוא יודע הכול, כי הוא גילה הכול.
הוא הרעל הקטלני ביותר. התרופה הטובה ביותר.
הוא פסק הדין. הוא השחרור.

הוא עובד עלינו, נצמד לתאריכים ולשעות. ממוקם ביומנים ושעונים.
כאילו שאפשר לספור אותו.
הוא דוהר קדימה, טס.
גם כאשר מקווים שיאט, שחושבים שהוא נמרח,
הוא עובד עלינו, ופתאום, ללא התרעה, הוא מאחורינו.

הוא רעב ללא גבול. הוא שכח כבר מה היה אז,
כי כמה היסטוריות הוא כבר מסוגל לזכור?
הוא היה, הוא יהיה, וגם ההווה זו רק דרכו לעבוד עלינו.
ההווה זה עכשיו? עכשיו עבר.
הוא תמיד רץ קדימה. טס.

הוא אינו מקשיב לתחנונים.
הוא זורם לו בקצב שלו.
הוא אדיש לנו.
הוא צוחק עלינו.
הוא עובד עלינו, איננו סתם עובר, טס.

ולפתע- דממה.
משהוא נשבר. משהוא קופא.
הזמן זולג מסביבך, מאט ומתגבש.
וכאילו נפרם המארג.
הזמן עוצר.

לא, הוא עבד עליך גם עכשיו.
הוא מעולם לא עצר. גם אם חשבת שכן.
הוא המשיך בדרכו מבלי שזה יזיז לו,
סחף אותך איתו גם אם לא הרגשת.
רק התפכחת, גילית שאי אפשר לשלוט בו.

האם הוא ייגמר אי פעם?
ב"קץ הימים", כמו שאומרים?
ואז תתחיל ספירה חדשה?
אבל אז הרי הוא יעבור בכל מקרה, רק ללא מי שיספור אותו.
האם הזמן הזה נחשב?

הזמן תמיד עובד עלינו.
הוא לא מתחשב בנו.
הוא לא רץ או דוהר קדימה.
הזמן טס.
אז תספיקו כל עוד אתם כאן.