זה רק ספורט

היא קמה מוקדם ונועלת נעלי התעמלות. נכנסת למטבח ועורכת על השיש מצרכים למרק. מכינה תיק גדול, מכוונת את הסלולרי למוזיקה קלאסית, שמה את האזניות הכחולות הגדולות על הראש ויוצאת.
היא עולה על האוטובוס במרכז העיר. השעה עדיין מוקדמת ורחוב הרצל שקט. רוב החנויות עדיין סגורות. על כתפה תלוי תיק גדול פתוח כדי סדק צר. היא מתקפת את הרב-קו ומתיישבת בחלק האחורי. את התיק היא מניחה על ברכיה ומרחיבה מעט את הסדק. היא מחזיקה את פתח התיק ביד שמאל כדי שלא יפתח לגמרי.
היא שולפת בעדינות סוכריה חמוצה ומכניסה לפה. מזמזמת בשקט יחד עם המוזיקה שהיא שומעת באוזניות.
כשמגיעה לפארק היא יורדת במהירות. בכניסה היא פותחת את התיק בזהירות, מוציאה ממנו כלבלב קשור לרצועה ומניחה אותו על השביל. הכלבלב פותח בריצה – עד כמה שהרצועה מאפשרת – ונובח בשמחה של שחרור. את הכלבלב הביא לה בנה לפני שנתיים – לכבוד יום הולדתה הששים וחמשה. פעמיים ביום היא יורדת איתו לחצר ופעם בשבוע מפנקת את שניהם בהליכה בפארק. הרופא דרש ממנה לרדת במשקל ולעשות פעילות גופנית. הליכה מסביב לאגם היא פעילות מספקת.
בקיוסק שבכניסה היא קונה קפה ומתיישבת על ספסל סמוך. הכלב מתרוצץ במעגלים ומחכה להמשך הטיול. עשר דקות אחריה מגיע יצחק. על גבו תיק קטן ולרצועה שבידו הימנית קשור פודל קטן. מאז התקף הלב שעבר יצחק לפני שנה הוא קצת מתקשה בהליכה. אל אזניו של מחוברות אוזניות משוכללות והוא מניע את ראשו בקצב. הוא מתיישב לידה. הפודל שלו מרחרח את הכלבלב עד שזה מניח את דעתו.
"שנלך"? הוא שואל. הם קמים מהספסל ומשלבים ידים. יד שמאל שלו ביד ימין שלה. הכלבים רצים לפניהם אחוזים ברצועות. האזניות שלהם מהודקות לאזניי
ם. היא מזמזמת את הפרק השני בתשיעית של בטהובן, הוא מקלל את הממשלה ואת השרים בהתאם למבזק החדשות שהוא שומע. הם צועדים זה בצד זו על השביל המשופץ.

בתום הסיבוב הם מתיישבים שוב. יצחק שולף מתיק הגב הקטן שלו שני בקבוקי מים ומגיש לה אחד. היא מוציאה מתיקה שתי פרוסות של עוגת דבש ומגישה לו אחת. הם שותים בשקיקה. קצת התעייפו מההליכה.
היא חייבת להגיע הביתה להכין מרק לצהריים. הם נפרדים בלחיצת יד וקובעים להפגש שוב, כרגיל, בשבוע הבא. היא מרימה את הכלבלב, מכניסה אותו לתיק ומשאירה את התיק פתוח כדי סדק. היא מחזיקה את כרטיס הרב-קו בידה וצועדת לעבר התחנה.