זה קצת מוזר (?)
כשהדמעות זורמות לי על הלחיים, אני מרגישה הרבה יותר חיה מאשר מתה.
אני יכולה להסתובב ככה ימים, עם דמעות בתוך הבטן, מתערבבות עם האוכל, או עם הרגשות שלי.
זה יכול להגיע אפילו לחודשים.
אין לי סיבה לבכות, אין לי סיבה.
זה מה שכולם אומרים, כי אני ילדה יפה, חכמה, מצליחה.
אז אני מחזיקה את הדמעות, אני בולעת אותן עוד קצת בכל יום.
עד שזה מתפרק.
אני צובעת צחוק, אני מציירת חיוך, כותבת רגשות.
זה הופך לכל כך מונוטוני בסופו של דבר, כל כך רגיל.
אבל בסופו של דבר, כשהאיפור נמרח לי, ויש שבילי דמעות שחורים, אז אני יכולה לחייך.
זה נראה קצת מוזר, לראות ילדה צוחקת ובוכה, בוכה וצוחקת.
אבל זה לא מוזר.
זה אמיתי.
אנשים לא ראו אמת כבר כל כך הרבה זמן.
כשהדמעות זורמות לי על הלחיים, אני מרגישה הרבה יותר חיה מאשר מתה.
תגובות (7)
אני כל כך מבינה את זה. זה כל כך נכון. את כותבת ממש יפה
כתבת את זה ממש מדהים! אני יכולה להזדהות, זאת הרגשה שאני חושבת שרבים יוכלו להזדהות איתה… באמת שאת כותבת יפהייפה, אהבתי מאוד! במיוחד את השורה:
"אני צובעת צחוק, אני מציירת חיוך, כותבת רגשות." ניסוח מרגש, הזיז לי משהו בלב (:
תודה רבה לשתיכן ♥
את פשוט מדהימה ומרגשת >:
תחזיקי מעמד את יכולה. אל תישברי ותיתיאשי !!
וכן יש מלא אנשים שהרבה זמן לא ראו את האמת.
לא טוב לשמור בבטן, תוציאי כול מה שכואב שקשה שמציק וככה לדמעות יהיו סיבות קטנות שבשבילן הם ירדו. ואת לא תסבלי כול כך ♥
וואו! את כותבת מדהים! הצלחת להביע את הרגשות שלך באופן ממש ברור :)
~ מדרגת 5~
תודה רבה מקסימות!!
וואו…
ממש התחברתי לזה!
בן אדם שמעמיק ומעמיק בסוף מתפוצץ ומגלה את הכל…
ניסחת את זה מאוד יפה (:
Love you! .xx
lian…;)