זה סיפור על ילדה
זה סיפור על ילדה שכל שנותיה חיה בה ציפור תקווה, כחולה-אפורה.
זה סיפור על ילדה שהולכת עם בגדים ארוכים גם בקיץ, כשאמא צריכה שתעזור לה לסחוב סלי מזון, כי רוב גופה סגול וכחול, לא בצבע המקובל.
זה סיפור על ילדה שגם נשמתה כחולה-אפורה וסגולה-אפורה, מסכינים, ממילים.
זה סיפור על ילדה שאולי נושמת, אבל בכל חייה לא חיה אפילו לרגע אחד.
זה סיפור על ילדה שגופה מלא צלקות, מספר צלקות לכל יום שבו אמא חזרה, שיכורה וכועסת.
זה סיפור על ילדה שבכל לילה חלמה על חיים טובים, לא משהו מפואר, רק בלי מכות ועם אמא אוהבת, אולי גם כלב.
זה סיפור על ילדה שאהבה את אימה בכל ליבה, אבל גם פחדה ממנה.
זה סיפור על ילדה שבכל לילה נכנסה לארון,
בכל לילה אמא מצאה אותה.
זה סיפור על ילדה שהסתכלה החוצה, מהחלון המסורג שבחדרה. על העננים והעצים. תוהה מדוע היא לא יכולה להפוך לענן או לעץ, זה עדיף מאשר להיות היא.
זה סיפור על ילדה שאהבה מוזיקה ולפעמים, כשאמא לא הייתה בבית, היא הייתה מתופפת על כוס פלסטיק עם כפית.
זה סיפור על ילדה שבלילה אחד אמא חזרה, כועסת במיוחד וסכין חד בידה.
זה סיפור על ילדה שציפור התקוה הכחולה-אפורה שלה נעלמה, וכך גם היא.
זה סיפור על ילדה שהפכה לענן לבן וצמרירי בשמיים כחולים, יוצרת מנגינות עם טיפות, ובפעם הראשונה בחייה, היא מאושרת.
תגובות (12)
זה עצוב….
אני בוכה פה….
זה מזכיר לי סיפורים על הורים שמיתעללים בילדיהם ואפילו הורגים אותם..
אני מקווה שלאף אחד באתר אין הורים, זה דבר נורא שהורים עושים דברים כאלה לילדהם.. לבשר משרם!
גם אני מקווה אבל בסופו של דבר הקטע הזה שמח, הרי היא מאושרת, זה משנה אם בתור ענן או ילדה?
אני עם דמעות :( אני אף פעם לא מצליחה להאמין שיש כזה רוע בעולם ואני תמיד מזדעזעת מחדש שנותנים לאנשים כאלה להיות הורים.
אני חושבת שכמו שצריך להוציא רישיון בשביל לנהוג צריך להוציא רישיון כדי להיות הורים זה פשוט נוראי.
אני מסכימה ותודה רבה.
קודם כל: יש לך משפטים די ארוכים. סורי, אבל ברגע שאני מבחינה בפסיק הרביעי אני רצה למטה כדי לכתוב את זה.
דבר שני, אמצעי ספרותי זה בסדר. זה נחמד. זה יופי. אבל, אני מודה שקצת קשה לי לעקוב אחרי ארבע עשרה פעמים בהן המשפט נפתח ב"זה סיפור על ילדה". אני מניחה שזה מה שבאמת מייחד את הסיפור, ומי כמוני יודעת (חוזרת חופרת שכמותי) שחזרה מאבדת מקסמה אם חולף זמן רב מדי בין החזרות השונות. כנראה שזו רק אני.
בנוסף, היה לי קצת יותר מדי בלגן במוח עם ה"כחולה-אפורה" "סגולה-אפורה" ודומיהם.
אבל חוץ מאלו, באמת שזה היה יפהפה. ובאשר למה שאמרו פה על רישיון להורים, אני אשמח לפתוח על זה דיון. ידוע שהורים מאמצים עוברים בחינות כלשהן וראיונות שונים לפני שמרשים להם לאמץ ילדים. אבל, השאלה היא, מה ייעשה להורים כאלה שלא יינתן להם רישיון שכזה? יגזלו מהם את הילדים שלהם?
אה, ולא הבנתי מה הרעיון שהאימא חוזרת ובידה סכין. כלומר, אני מבינה שהכוונה לזה שהיא הרגה אותה או חתכה אותה, אבל תמיד תיארתי לעצמי שזה לא קורה ברגע. העצבנות כן, והאלימות כן, אבל לא נראה לי שההורים השיכורים באים במטרה לרצוח. אבל באמת שזה פרט די שולי.
עכשיו כשקראתי את זה שכתבת שהסוף הוא שמח, אני..
חושבת שאני מלאת הקלה. לפעמים אני מרגישה שיש קטעים (לא הקטע הזה, אבל קטעים אחרים) שנכתבו במטרה מובהקת לסחוט ממני דמעות בכוח ונגד רצוני.
יופי שאפילו הכותבת חושבת כמוני :)
תסלחי לי אבל אני לא חושבת שמוות זה סוף טוב.
זה סיפור. המטרה שלו, היא להעביר את הדעה השונה הזו. חוץ מזה, יש משהו כזה: חיים מרים ממוות.
אני חושבת שזה קצת כמו…המתת חסד.
הקטע הוא שהיא מאושרת. זה משנה בכלל אם היא מאושרת בצור ילדה או בתור ענן? זה משנה שהיא נרצחה? לא, היא מאושרת וזה מה שחשוב.
ולדעתי, הקטע בסיפור הוא החזרה. אני אוהבת אותו כמו שהוא.
אמא שלה כן באה במטרה לרצוח, הרי היא הרגה אותה.
בתור*
חייבת להגיד שהדבר שקנה אותי זה המשפט האחרון והמדהים הזה.
: >