זה מה שנקרא קסם

רוח חמימה מנשבת, והשמש הנעימה מחממת את אזור הדוכנים בטמפרטורה נעימה. המקום אפוף אווירת התרגשות מיוחדת. קולות צוהלים עמומים נשמעים ברקע. ילדים רצים עם בלונים והוריהם המנסים לעמוד בקצב של ילדיהם העליזים, אנשים משוחחים בקולות גבוהים-צפצפניים משונים. מעל "נחל הערבה" שנמצא באזור מתרומם גשר גדול, ועליו מטיילים תיירים עליזים וכמו כן גם מעט תושבי קבע מקומיים. כמעט ולא ניתן להבחין בסשה בין כל האנשים הלחוצים להגיע לדוכנים. היא נשענת על המעקה הזהוב ומביטה במים הנוצצים באור השמש, ועיניה התכולות נדבקות בניצוץ גם כן בעודה מסתכלת על הנהר בחולמנות מסוימת. סשה אוהבת את הנחל. היא אוהבת לצפות ביצורי המים הזעירים מתעוררים לחיים, במים הזורמים באלגנטיות מעל אבני הנחל, בעצי הערבה השקועים באדמה ועליהם הזזים ברוח בקלילות. אילו יכלה הייתה נשארת לצפות בכל אלו שעות נוספות. אך היא נוטה לשכוח לשם מה באה לכאן.
"סשה!" נשמע קול צעקה עמום.
אך רק קול הרוח השורקת נשמע באוזניה.
"סשה!" הצעקה מתחזקת כעת.
הוא נעמד לידה, והתנשפותו מדגדגת בעורפה. היא מסתובבת אליו.
"היי." הוא אומר בחיוך.
"היי." היא משיבה באדישות ומסתובבת חזרה.
"היה ממש קשה למצוא אותך." הוא אומר בהתנשפות כבדה.
"אני יודעת." היא אומרת ברכות ומותחת אצבעותיה לעבר פרפר צבעוני שמתעופף משם.
"את תמיד ככה?" הוא שואל.
"תמיד איך?" היא אומרת בהרמת גבה ומסתובבת אליו.
"נוטה להיעלם." אומר בעוד שחיוך שובב עולה על פניו.
"אולי." היא מחייכת ומסתובבת בשנית לנחל.
"את מתכוונת לבוא איתי? או שבאתי לחינם?" הוא שואל.
אחרי מספר שניות מהוססות היא מסתובבת אליו.
"אני באה." היא אומרת.
הוא אוחז בכף ידה והיא בתגובה מהדקת את אחיזתה. הם מחליפים מבטים ואחר מכן חוצים את הגשר בדילוגים עליזים, ממש כמו ילדים קטנים. הם מגיעים לסוף הגשר כשלפתע סשה מרגישה את הרוח מצליפה בפניה והיא מורמת באוויר בתנועה פתאומית כאשר ידיים מניפות אותה.
"ברנדון!" היא צוחקת, "תוריד אותי!"
"אחרת מה?" הוא אומר בחיוך שובב.
"אחרת אני אחזור לננסי!" היא צוחקת.
"אוי לא, רק לא זה!" מתבדח ברנדון.
הוא מוריד אותה ושניהם מתגלגלים מצחוק. סשה מושכת את צווארון חולצתו והוא מתקרב אליה לחיבוק חם.
"ננסי," הוא לוחש לפתע בעודם מחובקים, "תצטרפי אליי?"
"חוצפן!" היא צוחקת ומעיפה אותו.
"מה?!" הוא אומר, "היא הייתה יפה!"
"בסדר, בסדר," היא צוחקת, "בוא כבר, ברנדון!"
"זה ננסי בשבילך!" הוא צוחק והיא צוחקת גם כן.
הם הולכים זה לצד זה לאורך כל הטיילת, מחזיקים ידיים ומחליפים לחשושים וצחקוקים. לפתע סשה עוצרת בפתאומיות. ברנדון מרים גבה.
"תראה." היא אומרת ומצביעה לכיוון מעגל גדול של אנשים מתלהבים.
הם מתקרבים למעגל ההמולה ונבלעים בין האנשים. סשה מנסה להתקדם ודוחפת אנשים בעוד ברנדון עובר בין אנשים ושואל בנימוס את רשותם לעבור. בסופו של דבר שניהם מגיעים לעמוד בין האנשים הראשונים, מאלו שבתוך המעגל. מולם יושב איש זקן עם עור כהה. הוא בעל עצמות רזות, וזקנקן אפרפר קטן מעטר את סנטרו. הוא מניף את ידיו באוויר בתנועות משונות, ולהבות מרצדות מעל כל יד מבלי לשרוף את עורו המקומט. סשה נראית נלהבת וחיוך רחב מתפרס על פניה, בעוד שברנדון עושה פרצוף חמוץ ונראה מזועזע.
מסביב נשמעות קריאות התלהבות ומחיאות כפיים רועשות. ברנדון מקבל צמרמורת כעת. הוא תוהה כיצד אנשים יכולים להנות מבידור זול כל כך, הרי ברור שהלהבה אינה אמיתית.
"סשה, בואי נלך מכאן." הוא לוחש לאוזנה.
"לא, חכה שנייה. זה נראה לי משהו מעניין." היא אומרת וממשיכה למחוא כפיים בהתלהבות. ברנדון מגלגל עיניים.
"ראו זה פלא חברים!" קורא האיש הזקן שיושב באמצע המעגל. כולם משתתקים.
"תוכלו להסביר הכיצד הלהבה אינה שורפת את עורי?!" הוא מנסה להגיש את בידורו בקול מקסים.
קריאות עידוד צורמות נשמעות, אך הזקן מסמן להם להפסיק.
"לא, לא, חברים. עדיין לא. אני זקוק כעת למתנדב מהקהל." הוא אומר בחיוך מסתורי.
כולם משתתקים. פעלול האש היה נחמד, אך אף אחד לא באמת רוצה להסתכן בלאבד את עורו.
"אני אתנדב." נשמע קול עמום מהקהל. אנשים מפנים ראשים ומחפשים את מקור הקול.
ברנדון צועד לתוך המעגל ומרים את ידו.
"אני אתנדב." הוא אומר שוב באדישות.
התלחששויות נשמעות, וברנדון מושך בכתפיו.
"בוא לכאן, בחור צעיר!" קורא הזקן.
ברנדון צועד לעברו והזקן מדגים לו כיצד לשלוט בלהבה. זה לוקח כרבע שעה שבה אנשים נוספים מצטרפים למעגל וצופים בהצגה- אף אחד לא ירצה לפספס את הבידור הזה.
"טוב," אומר הזקן אחרי כמה אימונים נוספים, "אתה מוכן שאעביר את הלהבה אלייך?"
ברנדון מהנהן באדישות.
הזקן מעביר בעדינות את להבתו לידו של ברנדון. אנשים חורקים שיניים וכוססים ציפורניים במשך חמש השניות הגורליות. ולפתע זה קורה. ברנדון מחזיק את הלהבה בידו. החמימות עוטפת את ידו, אך לא יתר על המידה. ברנדון מסתכל על הזקן ועושה פרצוף מופתע.
"איך… איך עשית את זה?" הוא שואל בבלבול.
"זה מה שנקרא קסם, בחורי הצעיר!" צוחק הזקן ומחייך חיוך ערמומי חושף שיניים זהובות.