זה טרגי במקצת.כי-

וונסה היא אחת הילדות היפות שכנראה ראיתם. אבל לוונסה יש עיינים עצובות וצוחקות. זה אמנם נשמע בלתי אפשרי. אבל זאת וונסה. וכל מי שמסתכל לה בעיינים קצת מתבלבל .

לוונסה עיינים כחולות ירוקות, ושיער בלונדיני בהיר ארוך.
וונסה צוחקת. עם עיינים עצובות. וונסה צועקת על העולם. וונסה פורשת ידיים לצדדים בשדה חיטה פרוץ . השמש קופחת על ראשה. ווונסה מזיעה בשמלתה הלבנה. אבל היא פורשת ידיים לצדדים. וצועקת. היא חשה את הרוח חולפת בין אצבעותיה. היא מאגרפת את כפות ידייה.

אמרתי שוונסה צועקת. אבל הצעקה של וונסה היא קצת אחרת. היא לא צעקה שמיקרופון מסוגל לקלוט.

זאת צעקה אחרת. קיומית. עוצמתית. מבפניים. הפה נפתח. אמנם לא יוצא שם צליל. אבל כל היקום רועד. מהצעקה הזאת. הרוח מתחזקת.

וונסה כורחת את ידייה המאוגרפות סביב גופה.ומחבקת את עצמה חזק.
וונסה נופלת-יושבת על הארץ.כל הצמחים בורחים ממנה, גם כל האדמה הפורייה. מסביבה נוצר מעגל של מדבר.

והשמש קופחת.

וונסה צועקת לעזרה אמנם ללא שום צליל.אבל כבר הסברתי לכם. זאת צעקה שכולה מהות. לא קול.אז היא צועקת. אבל כל צעד שלה, רק הופך עוד חלקת אדמה פוריה, למדבר, לאדמה סדוקה.

וונסה מלאת חולשה. המצח שלה כבר נוגע בארץ. הראייה שלה מתערפלת מעט. ומעיינה זולגת דמעה.

הדמעה מחליקה על לחייה, לרגע נותרה תלויה על סנטרה, ואז כמו בהילוך איטי, ניתקה וריחפה למאית שנייה באוויר. וונסה הביאה בדמעה בעיינים פעורות. נדהמות.

ואז נגמר ההילוך האיטי. הכל חזר למהירות הבזק. הדמעה נפלה לארץ.
וברגע שזו נגעה באדמה הסדוקה. כמו משום מקום הגיעה סערה.

והמיים ירדו בכמויות שמעולם לא חשבתם שהן בכלל אפשריות.

לא עברה דקה. ווונסה נאבקת להשאיר את הראש מעל המיים.

וונסה נאנקת. הפעם בקול אמיתי.
"תציל אותי", היא ממלמלת.

והוא , דמותו כרוח רפאים. -"את צריכה להציל את עצמך".

"תציל אותי!" היא צועקת. על באמת. הצעקה שלה מפלחת את השמיים. אבל הסערה רק מחריפה. וגם הברקים המחושמלים לא מיטיבים עם וונסה.

-"אני לא יכול". הוא אמר, פרצופו כולו אומר כאב. רחמים. ואהבה.

-"רק את יכולה". הוא עצם את עייניו.

"אבל אני לא",היא לחשה.נחנקת ומשתעלת מהמים.

ורגע אחר כך. כל העולם השחיר.